אגלי טל קטו

ביצים מוקצה הוא ואעפ"י שבפרק חבית כתב בשם רמב"ן שמוקצה, מחמת איסור הבא מעצמו ולא דחיי' בידים ול עבר עליו אפילו בשוגג מכיון שנסתלק האיסור נסתלק המוקצה ומשום הכי שרי האי חלב שנחלב לתוך הקדירה שאעפ"י שעז הי' מוקצה מ"מ האי חלב שנחלב נסתלק ממנו תורת מוקצה וכו'. כבר כתב הר"ן פ"ק דביצה שאותו דרך שכתב שם דבעז העומדת לאכילה עסקינן היא עיקר. ע"כ:

(עו) ונוראות נפלאתי במה שמבואר מדברי הב"י דלרמב"ן אפי' בעז העומדת לחליבה מותר דרמב"ן לא אמר אלא במוקצה מחמת איסור והיינו בעומדת לשחיטה דרק מוקצה מחמת איסור שחיטה אבל בעומדת לחליבה דומה לעומדת לגדל ביצים דמפורש פ"ק דביצה דמוקצה ונולד הוא. שוב ראיתי בנוסחא ישנה שבמג"א [שהביא המחצית השקל] שהשיג כן על הב"י. וכדי שלא לשוויי למרן הב"י ח"ו כטועה נראה לי ליישב:

(עז) דהנה שורש מחלוקת הר"ן עם רמב"ן פ"ק דביצה בהא דמקשה הש"ס שם שבת דעלמא תשתרי. וקשה הא תרנגולת מוקצית מחמת איסור שחיטה וגם הביצה תיאסר כמו בעומדת לגדל ביצים. ותי' הר"ן נהי דתרנגולת מוקצית מחמת איסור שחיטה הביצה אינה מוקצית. ודוקא תרנגולת העומדת לגדל ביצים יצתה מתורת אוכל לגמרי והביצה ע"כ נולד היא. אבל הרמב"ן סובר דביצה בשבת מוקצית היא כיון דאסור לשחוט התרנגולת ומ"מ כיון שנסתלק מן הביצה האיסור שנולדה נסתלק ממנה המוקצה:

(עח) מעתה להר"ן דס"ל ביצה בשבת לאו מוקצה היא והיינו משום שדעתו עליו שיודע שתטיל היום. ומ"מ עומדת לגדל ביצים אסור הביצה משום נולד ע"כ דבנולד לא מהני דעתו ה"ה העז העומדת לחליבה אף שהחלב אינו מוקצה כלל בעצמו שבידו לחלוב מ"מ אם העז עומדת לחליבה אסור משום נולד. אבל לרמב"ן שפיר י"ל דביצה בעצמותה מוקצה כיון שעתה היא במעי אמה ואינו יכול ליטלה אבל חלב שוודאי אינו מוקצה בעצמו שבידו לחלוב אין הנולד לבד אוסרו:

(עט) וא"ל שזה דבר פשוט בעצמו שנולד אסור בלא מוקצה שהרי בעה"מ פ"ק דביצה דעתו בעומדת לגדל ביצים אין איסור רק אם דעתו לגדל מהביצים אפרוחים ובלא"ה מותר משום דדעתו על הביצים. ולדידן דלא קיי"ל הכי יש לומר משום דמ"מ חשוב הביצה מוקצה. משום שהיא במעי התרנגולת ואינו יכול ליטלה אבל החלב שבעצמו אינו מוקצה אינו אסור משום נולד לבד:

(פ) ונ"ל ראי' שדעת הרמב"ן שהביצה מוקצה בעצמותה משום שאינו יכול ליטלה ממעי התרנגולת שהרי הרשב"א הקשה בהא דמקשה הש"ס שבת דעלמא תשתרי והא מוקצה הוא דא"א לשחוט האם בשבת ותי' דמני ר"ש דלית לי' מוקצה. ועוד בשם רמב"ן כנ"ל משום דמוקצה מחמת שקפץ עליו בע"כ כשנסתלק בלא שום איסור נסתלק המוקצה. ומדלא הקשה והא נולד הוא. וע"ז לא הי' מספיק תירוץ דר"ש לית לי' מוקצה דהא הש"ס אזיל לתרץ למה דס"ד דר"ש מודה בנולד. וגם תירוץ הרמב"ן לא הי' מספיק דכיון שהאם לא נסתלק ממנה האיסור ועדין מוקצה היא הביצה נולד. וע"כ דכיון שהתרנגולת אוכל לא חשוב הביצה נולד רק שמוקצית בעצמה שאינו יכול ליטלה ממעי התרנגולת ולשוחטה אינו יכול משום איסור שבת מוקצה היא וה"ה בעומדת לגדל ביצים כיון שהוקצה האם מלשוחטה וליטול הביצה מתוך מעי' אינו יכול מוקצית היא הביצה ע"כ חשיבא הביצה מוקצה ונולד. אבל בחלב אין הנולד לבד אוסר החלב כדעת הבעה"מ ואנן נמי לא ס"ל להיפך רק משום דמוקצית הביצה גם כן וכמ"ש:

(פא) איברא דקשה לפי"ז מה הוקשה לרמב"ן פ' חבית והא העז מוקצית מחמת איסור ואף חלב היוצאת ממנה ליתסר משום מוקצה. הא החלב לא מוקצה כלל דבידו לחלוב אותה. ונראה דרמב"ן הוקשה לו מחלב המתמצה בשבת מאיברי הבהמה לתוך הדדים דמוקצה גמור הוא בתחלת שבת ודומה לביצה שנולדה בשבת דהוי מוקצה. והוצרך רמב"ן לומר דמוקצה שמחמת איסור שבת נסתלק בהסתלק האיסור:

(פב) לכאורה יש להקשות דחלב המתמצה בשבת יתבטל בחלב שהי' בדדים מע"ש. דבא לעולם בתערובות אפי' בדבר שיש לו מתירין בטל כמ"ש רמ"א סי' ק"ב בשם המרדכי. אך נלפענ"ד דיסוד ההיתר דבא לעולם בתערובות נלמד מהא דס"פ במה טומנין אין מרסקין הברד אבל נותן לתוך הכוס ואינו חושש ופי' בסה"ת והמרדכי דאין מרסקין משום נולד אבל נותן לתוך הכוס דבטל בכוס ומוכח דאף דבר שיש לו מתירין היכי דבא לעולם בתערובות בטל. והרמב"ן חולק שם על סה"ת וס"ל דלאו נולד הוא משום דבעודן קרושים נמי תורת משקין עליהם לכל דבר כמבואר בחידושי רמב"ן שם וא"כ שפיר יש לומר דס"ל דאפי' בא לעולם בתערובות לא בטל:

(פג) ועוי"ל בפשיטות דמנ"ל שהיה בדדי בהמה מע"ש ששים ידות יותר חלב ממה שבא בדדי' בשבת ובודאי ששים בעינן כמ"ש באור זרוע ח"א סי' תשנ"ה גבי ענבים בעוטים מע"ש ומתמצה לתוכם יין בשבת דבטל בששים וכן באו"ח סי' תרע"ז בנ"ח שנתערב בטל בששים. ואף שהמג"א סי' תצ"ח ס"ק כ"ח כ' באפר מוקצה שנתערב באפר אחר בטל ברוב צ"ל כמו שכתב המה"ש משום דיש פוסקים אפר באפר הוי יבש ביבש או כמ"ש הפרמ"ג משום דאינו טעם. ונפלאתי על מ"ש הרב מלאדי זצ"ל בש"ע שלו סי' ש"ה דחלב הנולד בשבת בטל ברוב. אך מדברי הר"ן ריש ביצה שכתב בטעם היתר החלב בשבת משום דנהי דבהמה מוקצה מחמת איסור שבת חלבה לא נאסר מעולם משמע דלא חיישינן לחלב שמתמצה מאברי הבהמה לתוך הדדין בשבת דכל שהיה באברי הבהמה עדיין לא נתהפך להיות חלב והיתה אסורה בכלל הבהמה אלא ודאי לא חיישינן לזה. ויש לדחות:

(פד) וראיתי לרשב"א בעבודת הקודש בית מועד שער א' אות ג' הי' חולב בתוך הכלי שיש בה אוכלין הרי זה מותר שמשקה הבא לאוכל אוכל. והורו הגאונים ז"ל שלא נאמרו דברים אלו אלא ביו"ט אבל לא, בשבת מפני שבא מעז ויש איסור לשוחטה בשבת והרי הוא נולד מן המוקצה. ומקצת מגדולי ראשונים ואחרונים הורו בשבת להיתר כביו"ט ואע"פ שנראין דבריהם שומעין לראשונים להחמיר הלכה למעשה. ומ"מ ביו"ט מותר לחלוב לקדירה שיש בה אוכלין. בד"א בעז העומדת לאכילה אבל עומדת לחליבה אסור אפי' ביו"ט משום נולד מן המוקצה עכ"ל:

(פה) ותמוה מ"ש לאסור בשבת משום נולד מן המוקצה דהא בריש ביצה מקשה שבת דעלמא תשתרי וצ"ל דס"ל לחלק בין ביצה שנגמרה מאתמול בין חלב שנתמצה מאיברי בהמה בשבת לדדים וכמ"ש. עוד נ"ל דכי היכי דס"ל לר"ת וסייעתו דבשבת חשובה הבהמה פסולת וכשחולב הוי כמפרק אוכל מפסולת דבהמה בשבת לא חשיבא אוכל כ"כ חשוב החלב שנחלב ממנה נולד ממידי דלאו אוכל כמו ביצה הנולדה מתרנגולת העומדת לגדל ביצים דכיון דאמה לאו אוכל הביצה ע"כ נולד כדברי הר"ן הנ"ל ה"נ בזה:

(פו) והא דמקשה שבת דעלמא תשתרי נ"ל לישב דהנה מחלוקת ר' יהודה ורבנן במין במינו ביאר