אגלי טל קי

שבמשכן הוא משקה מאוכל. ומאין הרגלים דאוכל שבתוך אוכל יחשב מפרק:

(כו) והשתא מובן היטב למה אמר שמואל הדין בסוחט ורב חסדא למד מזה בחולב ולמה לא אמר שמואל הדין בחולב. אך דיסוד הדין בסוחט כיון דמיבלעי בליעי מפרק אוכל מאוכל לא הוי מפרק ורב חסדא למד מזה חולב כיון דשוב אין לנו לימוד דאוכל מאוכל יחשב דש. והוא נכון היטב למדקדק בדברי חכמים:

(כז) מעתה זכינו לדין דלר' יוחנן דקיי"ל כותי' דמשקין מיפקיד פקידי. וטעם סחיטה שבמשכן שחשוב דש משום דמפרק אוכל מאוכל נמי חשוב מפרק אין חילוק בין קדירה לקערה כיון שאין הטעם דחשוב דש משום דהוי משקה דהרי בתר מעיקרא אזלינן ומעיקרא לא הי' משקה רק דמפרק אוכל מאוכל נמי חשוב דש ואתי שפיר שיטת ר"ח אף לפי גירסת הגאונים דכ"ע משקה הבא לאוכל אוכל אף דהוי אוכל חשוב מפרק:

(כח) וע"ז הביא הר"ח ראי' ג"כ ממה שלא הותר לינק מבהמה ביו"ט במקום צערא היינו דהרי"ף והתוס' כתובות ס. יבמות קי"ד. הקשו דבמקום צער אפי' בשבת מותר דגונח יונק חלב בשבת ותי' ר"ת דבשבת לא הותר אלא בצער חולי וביו"ט הותר אפי' בצער רעבון. והנה בכריתות י"ג. דחלב אשה שבפי התינוק הוי אוכל כיון שזה מאכלו של תינוק עיי"ש. וא"כ כיון שינקו החלב לרעבונם הוי לי' אוכל כיון שבתחילת ביאת החלב לעולם הי' בפיהם להפיק רעבונם ול"ל להתיר משום צערא ת"ל דבכה"ג לא הוי מפרק כלל אלא ודאי אפי' מפרק אוכל מאוכל הוי מפרק:

(כט) ולפי מה שביארתי שיטת ר"ח ניחא נמי מ"ש ר"ח בסוגיא פרק כלל גדול הדש הוא המפרק פסולת המחוברת באוכל וכו' ואינו מובן דמאי אריא משום דמחובר הא אפי' חולב חייב משום מפרק אף דפקיד ועקיר ומחובר לא מעלה ומוריד בדישה. אך לפמ"ש ר"ח הכי קאמר דש הוא המפרק. פסולת וקשה מה אריא משום פסולת הא אפי' אוכל מאוכל הוי מפרק ע"כ אמר פסולת המחוברת באוכל דכיון דמחובר אין חיוב רק משום שהמוץ פסולת ואל"כ הי' הכל גוף אחד אוכל ולא הוי המוץ כסוי אל הבר כנ"ל:

(ל) ועפי"ז הונח לי ליישב קושיית התוס' ביצה ג'. בהא דמקשה ר' יוחנן לר' יהודה במשקין שיצאו אם לאוכלין היוצא מהם מותר אלמא כל לאוכלין אוכלא דאפרת הוא ורמינהו ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני. בשני אין בראשון לא ואמר ר"י מוחלפת השיטה. והקשו התוס' דר' יוחנן פסק דשאר פירות לאוכלין מותר ואלו ביצה אסר משום משקין שזבו. ומה שתירצו דביצה עומדת ליסחט מן התרנגולת דומה לזיתים וענבים אינו מובן דא"כ דומה נמי לעומד לסחיטה ולא להכניסן לאוכלין:

(לא) אך לשיטת ר"ח ר' יוחנן סובר מפרק אוכל מאוכל נמי חשוב מפרק כשאינו מחובר בו ע"כ ביצה היוצאה מן התרנגולת והביצה גוף בפני עצמה ואינה מחוברת בתרנגולת משנגמרה מאתמול שפיר חשוב פורק ביציאתה ודומה למשקין שזבו ואינו דומה לשאר פירות שהכניסן לאוכלין דמשקה היוצא מהן מותר דהמשקין מיבלעי בליעי והוי מחובר ולא נעשה בו מלאכת פירוק כלל כנ"ל דאוכל מאוכל שהו' מחובר לא הוי מפרק. וע"ז הקשה ר"י מזיתים וענבים שהכניסן לאוכלין דאף דהוי אוכל מאוכל ביצא שלא לרצון שהרי הכניסן לאוכלין מ"מ כיון דמשקין מפקיד פקידי הרי נעשה בו מלאכת פירוק אלא דליכא למיגזר שמא יסחוט כיון שהכניסן לאוכלין והא ביצה ודאי ליכא למיגזר שמא יסחוט ואעפ"כ נאסרה בכלל משקין שזבו ומשני ר"י מוחלפת השיטה אבל לר"י דאוסר בזיתים וענבים והתיר בשאר פירות ליכא לאקשוי' דהא שאר פירות מיבלעי בליעי כמ"ש ברכות ל"ט:

בד"ה שמנו אגור בתוכו וגוף אחד אוכל הוא כיון שהכניסן לאוכלין ולא נעשה בו מלאכת פירוק כלל ואינו בכלל גזירת משקין שזבו:

(לב) ואין להקשות דהא לר"י בתר מעיקרא אזלינן וא"כ אפי' הכניס שאר פירות למשקין לא נעשה בו מלאכת פירוק דמעיקרא הי' הכל אוכל וא"ת דמ"מ אסור שמא יסחוט כיון שעומד למשקין א"כ הא נאסר אפי' אוכל שיצא מאוכל במחובר ואם כן הכניסן לאוכלין נמי יאסור כמו ביצה. לא קשיא דהכניסן למשקין אין צריך לגזירת משקין שזבו דבלא"ה אסור משום נולד כמ"ש בחי' הר"ן בשם רמב"ן פ"ק דחולין והר"ן ס"פ במה טומנין ולעולם כל שלא נעשה בו מלאכת פירוק לא גזרו משום משקין שזבו. ודוקא לרבנן דאסרי זיתים וענבים שהכניסן לאוכלין אף דלאו נולד הוא כיון שהכניסן לאוכלין חשוב שלא לרצון ואפי' לחכמים לאו משקה [כמ"ש רמב"ן ורשב"א וחי' הר"ן פ' חבית והשיגו על רש"י שפירש דלחכמים אפי' הכניסן לאוכלין חשוב לרצון כיון שלא אמר בפירוש לא ניחא לי'] ע"כ גזרו ביחוד גזירת משקין שזבו ואף ביצה נאסר אבל לר' יהודה שלא נאסר רק בהכניסן למשקין א"כ אין כאן גזירת משקין שזבו רק איסור נולד. אבל כל שהוא אוכל ולאו נולד לא נאסר אף שנעשה בו מלאכת פירוק כדמוכח מזיתים וענבים שהכניסן לאוכלין כנ"ל וזה קו' ר' יוחנן. משא"כ למה דפסק לאסור בזיתים וענבים שהכניסן לאוכלין אף דלאו נולד הוא רק שנעשה בו מלאכת פירוק נאסר וה"ה ביצה דמיפקיד פקיד ובשאר פירות לא נאסר כיון שלא נעשה בו מלאכת פירוק רק בהכניסן למשקין אסור משום נולד וכל הסוגיא מחוורת לפר"ח:

(לג) מיהו בעיקר מה שכתבתי דר' יוחנן סובר דסחיטת זיתים וענבים מאחר דבתר מעיקרא אזלינן ומעיקרא הי' הכל אוכל הרי הוא מפרק אוכל מאוכל עדיין אני חוכך בזה דאפשר לומר דלמשקה קבעי להו ובשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה הו"ל מפרק משקה מאוכל ודומה לזה מצינו במכילתין ע"ד:

האי מאן דעביד חלתא חייב וכו' ופירש"י בורר קנים היפות הרי זה בורר אף דכל הקנים הם מין אחד ודעת כמה פוסקים דבמין אחד ליכא ברירה מ"מ מאחר דמחשבתו לחלתא וקנים הרעות אינם ראויות לחלתא חשובים פסולת לגבי'. הרי אף דבעצמותם הם אינם מ"מ מאחר שמחשבתו לחלתא מחשבתו משוי' פסולת לגבי ה"נ נימא מאחר שמחשבתו למשקין ולמשקין אינו ראוי רק הלח שבתוכו חשוב מפרק משקה מתוך אוכל משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה:

(לד) אך אפשר לומר שהר"ח פוסק כר"ש מקלקל בחבורה חייב כדעת התוס' כמש"כ התה"ד שכן דעת התוס' ולא בעי מלאכת מחשבת בחובל כסוגיא דכריתות וסובר כדעת הרמב"ם במ"ש דחובל משום מפרק ונמצא דבמפרק לא בעי מלאכת מחשבת ולא אזלינן בי' בתר מחשבתו ):

(לה) וי"ל עוד פי' הר"ח בסיגנון הנ"ל בסברא אחרת דר"י סובר משקה מאוכל לא חשוב כמו אוכל מפסולת אלא דמפרק אוכל מתוך אוכל שאינו מחובר בו הוי מפרק כולו כתי' ראשון. אך לפי"ז לא הי' סיוע לפר"ח מחמת סוגיא דביצה שיתישב לפי פר"ח כנ"ל ואם נאמר הג"ה ) אולם שני פסקים אלו ביחד חובל משום מפרק ומקלקל בחבורה חייב אי איפשר להעמידם יחדיו שהרי תולדה יוצאת מהם דלא בעי מלאכת מחשבת במפרק וא"כ הא דאמר ר' פפא האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ואתר תמרי חייב משום תולש ומשום מפרק ר' אשי אמר אין דרך תלישה בכך ואין דרך פריקה בכך. הלוא פטור כלאחר יד משום דלא חשוב מלאכת מחשבת