אגלי טל קט

ברוח המסייעו חייב. הנה דמהני הא דמלאכת מחשבת אסרה תורה להתחייב משום זה] וכיון דלפי מחשבתו למנחות הוי מפרק אוכל מפסולת הוי דש וחייב:

(יז) והנה הרמב"ם פסק חובל חייב משום מפרק תולדה דדש. ולפי"ז למ"ד מקלקל בחבורה חייב כל דש יתחייב בו מקלקל דאל"כ נמצא חובל תולדה דדש יהי' חמור מן העיקר דש עצמו [ועיין בזבחים מח:

מט.] אלא ודאי מקלקל בדישה חייב. והנה ידוע דברי הש"ס כריתות במתעסק בשבת פטור משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה ומקשה הש"ס ממתניתין דתינוקת דמתכוין למול תינוק שזמנו היום ומל תינוק שאין זמנו היום דחייב והא מתעסק הוא ומשני הנח לחבורה הואיל ומקלקל חייב מתעסק נמי חייב ולפי"ז בדש לא בעי מלאכת מחשבת והדרא קושיא לדוכתא כיון דדש לא תליא במחשבת לא מהני מחשבתו למנחות לשוויה דש:

(יח) אך רב ושמואל לשיטתייהו אזלי דמלאכה שאינו צריכה לגופה חייב [כנ"ל בדיבור הקודם] ולפירש"י ובעה"מ ורמב"ן ור"ן ס"פ האורג מקלקל בחבורה תליא בפלוגתא דמלאכה שאצל"ג דלמ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב מקלקל פטור וגם בדש מלאכת מחשבת אסרה תורה ושפיר חייב מחמת מחשבתו למנחות דהוי מפרק אוכל מפסולת אבל בעלמא הסוחט לקדירה פטור ומותר דהוי מפרק אוכל מאוכל. אבל ר"י לשיטתו מלאכה שאצל"ג פטור כנ"ל בדיבור הקודם] ממילא מקלקל בחבורה חייב [ואף דר"י סובר דאפי' למ"ד מקלקל חייב היינו דוקא בצריך לכלבו מ"מ כתבו התוס' פסחים ע"ג. דמ"מ לא בעי מ"מ עיי"ש] ולא בעי מלאכת מחשבת בדישה ואינו חייב על מחשבתו למנחות וא"כ מוכח מסחיטת זיתים למנחות דהוי מלאכה כיון שהי' במשכן דסוחט לקדירה חייב וע"כ לא מפליג ר' יוחנן בין קדירה לקערה:

(יט) ויש סיוע לשיטת ר"ח לפי גירסתנו דכ"ע משקה הבא לאוכל לאו כאוכל דמי:

(כ) אך דברים אלו הם דרך פלפול ולא יצדקו לר"ת לשיטתי' דפלוגתא דמקלקל לא תליא במשאצל"ג. וגם דעת רמב"ם דחובל משום מפרק דעת יחידית היא. וגם לא נתישב הראי' שהביא הר"ח מיונק וגם גירסת הגאונים ורי"ף דכ"ע משקה הבא לאוכל כאוכל דמי:

(כא) והעיקר מאי שנ"ל בדעת ר"ח דהנה רש"י במשנה פי' דמפרק תולדת דישה וכן בדף ע"ג:

מפרק תולדה דדש ) והיינו דמפרק משקה מאוכל דומה למפרק אוכל מפסולת וקשה דמה זה דימה לדש. דש אף קודם דישה הבר אוכל והמוץ פסולת משא"כ סוחט קודם סחיטה הכל אוכל כבמשנה דמכשירין [וברש"י פסחים ל"ג:

] וכן חולב מוכח שם דבעוד החלב בדדין אינו משקה מדאינו מטמא אלא א"כ יצא לרצון ואם הי' חל עליו תחילה תורת משקה מי הפקיעו. ונ"ל לרש"י דמ"מ הוי תולדה דכתב הרמב"ם פ"ז דתולדה אינו דומה ממש לאב. אך צריך לסבול ישוב זה אף שהוא דוחק קצת לפירש"י דהא דיליף ממשכן היינו מגוף המשכן וכל המלאכות הזורע וכו' הכל בסממנים שבמשכן והרי סחיטה לא הי' במשכן וע"כ לומר שהוא תולדה דדש:

(כב) אך לשיטת ר' האי גאון דילפינן גם מתמיד ומלואים וחביתין הא דסחיטה הי' במשכן כנ"ל ואתי שפיר בפשיטות דמצינו מפרק כזה במשכן ומלאכה אחת הוא עם דש וכנ"ל אות י"א עיי"ש. אך בזה יש לעיין מ"ט דסחיטה הוי מפרק אם דהוי מפרק משקה מאוכל ומוכח מסחיטה שבמשכן דבתר השתא אזלינן או דלמא דלעולם בתר מעיקר' אזלינן אלא דמפרק אוכל מאוכל נמי חשוב מפרק. והנה לזה הטעם האחרון הדעת נוטה דכה"ג בסוטה דף מ"ה. מבעי' שני חללים זה ע"ג זה מין במינו אי הוי טמון ומעליון מודד או דילמא וכו' ופסק הרמב"ם מעליון מודד דמין במינו הוי טמון וה"נ אף שמכוסה בתוך אוכל חשוב מכוסה וכשמפרק חשוב מגלהו מכסויו דזה עיקר מלאכת דש כמ"ש רש"י ע"ד. בד"ה וליחשב כותש דמפרקה מלבוש. ועיין בש"ע הרב מלאדי סי' ש"ה סעי' כ"ת אך לומר דמוכח ממשכן דבתר השתא אזלינן דוחק לומר כן שהרי בפרק הזורק בור ט' ועקר ממנו חוליא והשלימו לעשרה פסק הרמב"ם כאת"ל בתר מעיקרא אזלינן. ולפי"ז מסתבר לפי מה דמוכח מסחיטה שבמשכן דמפרק אוכל מתוך אוכל נמי הוי מפרק:

(כג) ומ"מ דישה בתבואה שהוא מלאכה ע"כ הטעם משום שהמוץ הוא פסולת שאם גם המוץ הי' אוכל כיון שהבר מחובר במוץ [במקום שצמח מתוכו וכמו שפירש ר"ח בפ' כלל גדול דש הוא המפרק פסולת המחוב' באוכל עיי"ש] לא הי' המוץ כסוי לבר כיון שהכל גוף אחד אוכל. אך נראה משום שהמוץ פסולת הוא כסוי ולבוש לאוכל שבתוכה ):

(כד) והנה כל זה שאמרנו שלעולם בתר מעיקרא אזלינן והא דסחיטה חשוב מפרק משום דמפרק אוכל מאוכל נמי הוי מפרק הוא רק למ"ד משקין מפקיד פקידי דאין המשקה שבתוכו חיבור לו הוא די"ל דסחיטה שבמשכן שהי' מלאכת מפרק משום דמפרק אוכל מאוכל שאינו מחובר לו הוי מפרק דשפיר חשוב אוכל זה כסוי לאוכל זה כיון שאינו מחובר וכהא דשני מתים מונחים זה ע"ג זה דעליון הוי כסוי לתחתון כנ"ל, אך לרב חסדא דאמר בפסחים ל"ג:

משקין מיבלעי בלועי וגוף אחד הוא וכיון דאיטמו אוכל איטמו משקה דגוף אחד הוא א"א לומר דאף דשניהם אוכל זה הוי כסוי לזה כיון דהכל גוף אחד הם והוא מגולה ממש. וע"כ מוכח מסחיטה שבמשכן דבתר השתא אזלינן והו"ל מפרק משקה מתוך אוכל דהוא כמו מפרק אוכל מתוך פסולת אבל אוכל מאוכל אין לנו:

ולפי"ז מוכח דשמואל דאמר סוחט אשכול לקדירה דאוכל מאוכל לא הוי מפרק ס"ל משקין מיבלעי בלועי כדברי רב חסדא תלמידו דהשתא א"א לחשבו מפרק רק משום דהוי משקה מאוכל וכשסוחטו לקדירה דהוי אוכל מאוכל לא הוי מפרק. וע"כ אמר רב חסדא מדברי רבינו נלמוד חולב אדם עז לתוך הקדירה הגם דחלב מיפקיד פקיד בדדים מ"מ הואיל דמוכח משמואל דמשקה שבזיתים וענבים מיבלעי בלועי וע"כ דסחיטה שבמשכן שהי' מפרק משום דבתר השתא אזלינן שוב אין לנו שום לימוד דאוכל שבתוך אוכל יחשב מפרק. דדש הא הוי פסולת מאוכל וסחיטה הג"ה ) ובחולין י"ד:

וכן בשבת י"ח במשנה פי' סחיטה אב מלאכה הוא כוונתו ג"כ תולדה דדש רק משום שהיא מלאכה דאוריית' קרי לה אב וכה"ג בירושלמי שקלים פ"ח ה"י בר קפרא וכו'. וראי' ברורה לזה שהרי רש"י בא"ד קרי לי' תולדה דדש וכן ברש"י עירובין ק"ג. ואם בכלי כאן וכאן אסור פירש"י דאב מלאכה הוי ובעמוד ב' בד"ה הכי גרסי' בכלי חייב הטאת דהו"ל תולדה דגוזז את הצמר וע"כ מה דקרי לי' במשנה אב מלאכה משום דדאורייתא הוא. ע"כ הג"ה:

הג"ה ) דלא כהבנת האחרונים במהר"ש ומהרי"ל דכל שמחובר בו לא הוי דש דלא חשוב כסוי ולבוש כיון שמחובר בו וליתא כמו שדחינו דבריהם לעיל. וכן בחולין ס"ז:

בקשקשת דדגים ממאי דקשקשת לבושא הוא דכתי' ושריון קשקשים הוא לבוש ואף שמחוברים בדג קרי לי' לבוש ואפי' אין נקלפים ביד אלא בכלי מבואר בפ"ו דהוי סימן הרי דאף שמחוברים חיבור יפה שאינו נקלף ביד חשוב לבוש. ע"כ הג"ה.