אגלי טל קז

אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה. [פירש"י לתוך הקדירה לתקנו דמוכחא מילתא דלאו למשקה בעי לה אלא לאוכל ואין זה דרך פריקתו והוי כמפריד אוכל מאוכל. אבל לא לתוך הקערה דזימנין דלמשקה בעי לה ואע"ג דבקערה לא שתי אינש לא מוכחא מילתא ואסור] ע"כ א"ר חסדא מדברי רבינו נלמוד חולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה:

(ב) ולהלכה יש כאן ד' שיטות שיטה אחת. הוא שיטת ר"ח דלא קיי"ל כשמואל דר' יוחנן פליג עלה דאמר כבשים ושלקות לגופן מותר למימיהן חייב חטאת ולא מפליג בין קערה לקדירה:

(ג) והרי"ף והתוס' השיגו עליו דהא רב ושמואל נמי קאמרי סתם למימיהן אסור ולא ככלגי בין קדירה לקערה. וע"כ לדידהו לקדירה מותר שהרי התירו להדיא לסחוט אשכול של ענבים לקדירה ובחמת הוא תמוה גדולה על הר"ח ):

(ד) ואשר נראה לי בישוב ראיית הר"ח דהנה בהיתר סחיטת כבשים לגופן נתלבטו הפוסקים ובתוס' כתובות ו'. כתבו מזה הוכחה לפי' הערוך דפסיק רישא דלא ניחא לי' מותר. והנה ידוע שהרבה פוסקים השיגו על ראיית הערוך. אך י"ל למאן דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ואינו אסור אלא מדרבנן הקילו באינו מתכוין אף דהוי פסיק רישא וידוע דברי המרדכי והתה"ד לא הי' עליו שם משקה]:

דבדרבנן מותר פסיק רישא וע"כ כיון דלא ניחא לי' והוי. מלאכה שאינה צריכה לגופה שוב מותר משום דאינו מתכוין [ועי' בקרבן נתנאל על הרא"ש שכ"כ בשם מהרש"א לדעת הערוך והשיג עליו דודאי הערוך לא אתי עלה משום מלאכה שאינה צריכה לגופה כדמוכח מראיותיו. מ"מ לדידן י"ל כן] אך טעם זה לא יוצדק אלא לר"י דמוקי מתני' דבמה מדליקין כ"ט:

ר' יוסי כר' שמעון דפוטר מלאכה שאינה צריכה לגופה וא"כ הלכה כר"י לגבי ר' יהודה כדאמר ר' יוחנן בעירובין מ"ו:

וא"כ הלכה משאצל"ג פטור. אך לרב ושמואל א"א לומר כן דשמואל ס"ל בהדיא פ' כירה גבי מלאכה שא"צ לגופה חייב. ורב נמי כתב הה"מ לדעתו פ"א מה"ש דרב מחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה. עיי"ש:

(ה) אך נ"ל עפ"י מ"ש הרשב"א דר' יוחנן דמחייב בכבשים ושלקות ע"כ דמחייב בתותים ורמונים ג"כ ולא סבירא לי' לרשב"א דהכא שאני משום דאיכא משקין גמורים דאתי מעלמא וממילא מוכח דכבשים ושלקות צריך ג"כ טעמא דאחשבינהו כמו בתותים ורמונים. וכ"מ לרשב"א שכתב בהדיא בד"ה ה"ג כיון דאחשבינהו הו"ל משקה וז"ל דתותים ורמונים וכבשים סתמן למשקה בשסחטן למשקה ואחשבינהו עכ"ל. וע"כ בסוחטן לגופן דלא אחשבינהו הו"ל מפרק אוכל מאוכל ושרי אבל במסכוריא דנזייתא דאינו אוכל אפי' לא אחשבינהו ולאו משקה הוא הוי לי' מפרק אוכל מפסולת וכמו בבוסר שאוסר ר"ת אף לתוך הקדירה וכן עז בשבת לדעת הרי"ף והר"ת. ועוד דיין היוצא מהבגד כיון דאינו מעורב בו טעם אחר ודאי הוי משקה אף דלא אחשבי' דמ"מ חשוב לרצון כמו החולב לרפואה וכן המרעיד האילן דריש מכשירין. ודוקא בכבשים צריך לטעמא דאחשבינהו דמעורב בו טעם האוכל ומ"מ לא חשוב אחשבי' בסוחטן לגופן כדמוכח מפירש"י סוחטין בפגעין למתק הפרי מותר דלא אחשבי' עיי"ש. וכן מוכח מפ' הר"ש סוף מכשירין דאף דהחולב בהמה לרפואה פטור החולב לשתי' חייב דאחשבי'. הרי דכשאינו צריך למשקה לא חשוב אחשבי' אף דחשיב לרצון:

(ו) אך טעם זה א"א לומר לר"י דהנה בהא דסוחטן בפגעין יש שני פירושים האחד פירש"י דלאו אורח סחיטה בהו והיינו משום דלאו אורחי' לאו משקה נינהו וכן כתב רשב"א להדיא שם דמשום דלאו אורחי' לאו משקה. הב' דברי התוס' רי"ד דמשום דלאו אורחי' הו"ל מלאכה כלאחר יד ומותר עיי"ש שמביא ראי' ממלילה וברירה שהותרו כלאחר יד. אך לפמ"ש בס"ק כ"ט בטעם אחשבי' דמשום הכי אסור ברמונים ולא אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם דמה שרוב עולם אין סוחטין לאו משום דלא נחשב אצלם משקה רק דאכילתם טפי עדיף אצלם מ"מ כיון שנסחט גם רוב העולם משתי אותם ושפיר מהני מחשבתו לחושבם משקה עיי"ש. ומ"מ אכתי הוי הסחיטה מלאכה ע"י שינוי דלא מהני מחשבתו לשוי' דרך סחיטה כיון דבטלה דעתו. ע"כ צ"ל דבאמת משום שינוי לא הותר לכתחילה כמו יונק דהוי מפרק כלאחר יד ומ"מ אסור דלא כתוס' רי"ד רק היתר פגעין ועוזרדין משום דלאו משקה ולא הוי מפרק כלל כשיטת רש"י. וע"כ ברמונים וכן בכבשים אף דאין דרך לסוחטן אסור כמו יונק דהוי מפרק כלאחר יד ומ"מ אסור:

(ז) והנה ממוצא הדבר נשמע דר' יוחנן דמחייב חטאת בכבשים סבירא לי' דאורחייהו בסחיטה דאל"כ יפטור דהוי כלאחר יד אלא ודאי ס"ל דאורחייהו בסחיטה וא"כ אין צריך לטעמא דאחשבי' ואף דלא נתכוין למימיהן מחשב משקה כמו החולב בהמה לרפואה דהוי משקה כיון שמ"מ מתכוין לחלוב חשוב לרצון ה"נ כיון דהוי פסי רישא שיצא המשקה. ועי' בעדיות פ"ד מ"ו חבית של זיתים מגולגלים בית הלל אומרים צריך לנקב ופי' הרמב"ם כיון שידוע שיצא המשקה עיי"ש וע"כ לומר לר"י הטעם דלגופם מותר משום דאזיל לטעמי' מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ובאינו מתכוין לא גזרי. קיצור דלרב ושמואל טעמא דלגופן מותר רק משום דלא אחשבי'. ולר"י אפי' לא אחשבי' חייב רק טעם ההיתר לגופן משום מלאכה שאינה צריכה לגופה לא גזרו באינו מתכוין:

(ח) והנה בסי' ש"כ סעי' ו' מותר לסחוט לימינעש. ומבואר הטעם בב"י דאף דאורחייהו בסחיטה מ"מ כיון שאין דרכן לשתות מימיהן בעצמם רק להטעים משקין אחרים לא חשוב משקה. א"נ כיון שדרך לסחוט לתוך משקין לא חשוב משקה. ונראה ברור דאפי' פרי שדרכו לקצת אנשים לשתות מימיו בעצמו כמו תותים ורמונים מ"מ אם סוחטו להטעים במימיו משקין אחרים מותר דלא שייך אחשבי' לפי דברי הב"י האלו. ולפי תירוץ הב' של הב"י אם הוא סוחטו לתוך משקין אחרים לא שייך אחשבי'. וע"כ לא הוצרכו רב ושמואל לפרש דהא דאסור לסחוט למימיהן הג"ה [ובחידושי אבן העוזר סייע דעת הר"ח משום דקיי"ל משקין מיפקד פקידי והי' משקין קודם שבאו אל האוכל ולא פקע שם משקין מיני':

ולפענ"ד הא ליתא דהא בסוף מכשירין ומייתי לה בשמעתין ריש פ' חבית דסחיטת זיתים וענבים אינם מטמאים אלא לרצון היינו שיצאו מהפירות לרצון. הרי דבעודן בהזיתים וענבים לאו משקה הן ובשמעתין מדמי הכשר לשבת וכן בחולב דקיי"ל כרבנן דאין מטמאין אלא לרצון. וכן פירש"י פסחים ל"ג:

בד"ה קסבר משקין מפקיד פקידי דבעודו בהזג לא היה עליו שם משקה]: