אגלי טל קו

שמכוסה החלב בדד. הב' אם מחובר בפסולת אפי' איש מכוסה בי כמו התולש תמרים מאשכול שלהן דמבואר בחידושי הר"ן דהוי דש ומבואר באריכות בס"ק ב' וא"כ בשרביטין אפי' כבר נתלשו בתוך השרביטין ומכוסין בהם הוי דש. כמו חולב. ואם כבר נפתחו השרביטין ועדיין הקטניות היו מחוברין ג"כ הוי דש. כמו התולש תמרים מהאשכול. והנה בעוד השרביטין לחין הקטניות דבוקים בשרביטין אך כשנתייבשו בודאי פוסק חיבורם. [כמו שעינינו רואות בשומשמין שאחר שנתייבשו בתוך קליפתן כשמנענע אותם נשמע קולם בתוך הקליפה]. והנה הקליפה שדרכה לפורקה תמיד בעת אכילה אין בה דישה כמו קליפות אגוזים ולוזים. רק טענת מהר"ש בשרביטי קטניות הואיל לכשנתיבשו הוא מפרקו שלא בשעת אכילה וע"כ שפיר קאמר מהרי"ל ההיתר משום שהקטניות דביקים בקליפה וע"כ אין איסור בפתיחות השרביטין שעדיין לא נעשה בהם מלאכת דישתן שמחוסר תלישה שנחשב דישה כנ"ל ס"ק ד' וסק"ו ותלישתן אין איסור כיון שהוא בשעת אכילה. ואין לאסור משום לכשיתיבשו דהא לכשיתיבשו לא יהיה תלישה כלל דכבר נתלשים מאליהן ודישה זו שעושה עכשיו דהיינו תלישה לעולם אינו כי אם בשעת אכילה ומותר. עיין השמטה שבסוף הספר:

(יט) והנה לפי"ז אם נתלשו בתוך השרביטין מערב שבת [או בשבת] שוב יאסור לפותחן כיון שנעשה הדישה בפתיחתן ודישה זו יש בשרביטי קטניות לכשיתיבשו היפך דעת הטו"ז דס"ל דכשנתלשו הקטניות בתוך השרביטין מותר ולמהרי"ל לפי מה שביארנו דבריו נהפוך הוא דבלא נתלשו מותר ובנתלשו אסור:

(כ) וכשאני לעצמי הי' נראה לי דלעולם מותר להוציא הקטניות בשעת אכילה משום שהקטניות לאחר שיתיבשו אינם ראוין לאכלם חיים כי אם מבושלים וכשהם לחים אוכלים אותם חיים. וחיים ומבושלים דומה לשני מינים דאפי' תמחויים מחלקים היינו צלי שלוק ומבושל חשוב כשני מינים אף שכולם נעשה בהם מלאכת הבישול שכולם בכלל מלאכת מבשל כ"ש כשאחד חי ואחד מבושל. ואף למאי דקיי"ל תמחויין אין מחלקין היינו משום דאפי' שני מינים ממש אין מחלקין כיון שאיסור אחד הוא. א"כ אין ראי' שלא יחשב כשני מינים. ולמ"ד מחלקים הא חשיב כשני מינים ולמה נעשה פלוגתא חדשה. ואף דבפ' ב' דתרומות משנה ו' תנן דתורמין מיין שאינו מבושל על המבושל נ"ל דיין כיון ששותין אותו כשהוא חי ואין בו משום בישול כמ"ש הרמב"ם דהמבשל דבר שאין צריך בישול כלל פטור ע"כ אין הבישול עושהו מין אחר אבל קטניות יבישין שאי אפשר לאוכלם בלח בישול כשמבשלם הוי מין אחר מקטניות לחים שנאכלין חיים וע"כ מותר לפרק קטניות לחים בשעת אכילה כיון שדרך העולם לפרקם בשעת אכילה. ואף דכשיתיבשו יפרקם שלא בשעת אכילה הלא יבישים מין אחר הם. דחיים הא אין נאכלין ומבושלים הא חשוב מין אחר מקטניות לחים. ומין זה דהיינו לחים לעולם פריקתן בשעת אכילה ומותר. ולדינא נ"ל שאין לזוז מפסק מהרי"ל שאם נתפרקו בתוך הקליפה אסור לפותחן ואם מחוברים מותר לפותחן ואח"כ לתולשן ואין חילוק כלל אם השרביטין עצמם ראוין לאכילה או לא. מ"מ נראה לי דלכתחלה אין לפתוח הרבה שרביטין יחד רק לאוכלם שרביט שרביט לבדו דבזה יש היתר עוד דמלאכה שאינה צריכה לגופה, ואולי גם זה יסייע להיתר:

(כא) וראיתי להרב הגאון הקדוש מו"ה שניאור זלמן זצל"ה בסידור הלכתא רבתא לשבתא ליזהר מאוד שלא לאכול פולין [שקורין באב] בין חיין בין מבושלין בעודן בשרביטין שלהם כי מאחר שהשרביט אינו ראוי לאכילה יש בהם משום מפרק לד"ה שהוא תולדת הדש וחייב חטאת וכו'. ואעפ"י שכבר נתקו הפולין מהשרביטין מע"ש ע"י הבישול וכו' ובעל נפש יחמיר לעצמו גם במיני קטניות. ולפי דעתי היתר גמור הוא היכא שלא נתפרקו מכח משנה דס"פ נוטל הנ"ל. מ"מ הואיל ויצא מפי אותו צדיק לאסור בהחלט בחיוב חטאת אין בכחי להתיר:

(כב) אך מ"ש עוד שם ובעל נפש יחמיר לעצמו גם במיני קטניות אף שהשרביט ראוי לאכילה כי אין זה היתר ברור עכ"ל. בזה נ"ל להתיר בפשיטות גם לעצמו אם לא נתפרקו. שאם נתפרקו לפענ"ד מדינא אסור דמאי שראוי לאכילה אינו מועיל כיון שסופו להקשות. מיהו במבושלים י"ל דחשוב אוכל השרביט עפ"י מה דאיתא בעירובין כ"ח:

בקור דאם שלקו וטגנו מטמא טומאת אוכלין והיינו שלקו או טגנו עי"ש. וא"כ אם מבושלים היטב אוכל הוא השרביט ולית בי' משום מפרק אפי' ניתק מהשרביט. מ"מ גם בזה לא יצאתי מחשש עדיין לפר"ח שביארתי בס"ק י"ז דמפרק אוכל מאוכל שאינו מחובר בו יש בו משום דש ואין להתיר משים שהי' מחובר בעת גידולו יחשב כאלו לא הי' גידולי קרקע כעין מש"כ בס"ק ב' אות ב' דליתא דבעת גידולו עוד לא היה השרביט אוכל ואם היה מפרקו אז הי' בו משום דש ושפיר חשיב דישה בגידולי קרקע. ע"כ לענ"ד אם נתפרקו אסור בכל ענין מדינא ואם לא נתפרקו לענ"ד מותר מדינא. אך בפולין שקורין באב אין בכחי להתיר מה שהרב אוסר בהחלט כנ"ל בדינים אלו:

[טז] הסוחט את הפירות להוציא מהן משקין וכו'. דריכות זיתים וענבים תולדות דש והסוחט זיתים וענבים חייב משום מפרק שהוא תולדת דש. והחילוק שבין סוחט לדורך שדורך בכלי וסוחט ביד ועי' בקונטרס אחרון מהרב מלאדי סי' תק"י. בפ' חבית תני דבי' מנשה דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים ודעת הרשב"א בחידושיו דלר"י שם דמחייב בכבשים שסחטן למימיהן ה"ה דמחייב בתותים ורמונים ולית לי' הא דתני בי מנשה. אך התוספות רי"ד כתב דר"י מודה בשאר פירות דלית בהו חיוב חטאת דמשקה דידהו אינו חשוב רק בכבשים ושלקות מחייב משום דאית בהו משקה דאתא מעלמא. ולענין הלכה ודאי אף בתותים ורמונים אין בו חיוב מן התורה דהסכמת הפוסקים והרשב"א מכללם דלא קיי"ל כר' יוחנן בהא דמחייב חטאת בכבשים שסוחטן. ולהתוס' רי"ד דפסיק כר' יוחנן דמחייב בכבשים שסוחטן הא איהו מחלק בין כבשים לתותים ורימונים משום דאית בהו משקין דאתי מעלמא כנ"ל:

ובעיקר הדין דאינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד דרש"י פי' הטעם דאינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים משים דלאו אורחייהו בהכי. ולהר"ן הטעם משום דלאו משקה הוא והפרמ"ג הבין שזהו מחלוקת וליתא דמשום דלאו אורחי' לאו משקה הוא וכ"כ הרשב"א שם דמשום דלאו אורחי' לאו משקה הוא וכן משמע מרש"י שפירש בהא דסוחטין בפגעין ועוזרדין משום דלאו אורחי' וברמונים דאסור מפרש בגמ' משום דאחשבינהו ה"ל משקה הרי דהיתר בפגעין ועוזרדין משום דלאו משקה. מיהו בתוס' רי"ד פירש משום דהוי כלאחר יד ועי' לקמן ס"ק י"ז:

(א) [יז] ומ"מ מותר לסחוט אשכול של ענבים וכו'. שם קמ"ד:

אמר רב יהודה אמר שמואל סוחט