אגלי טל קה

המג"א ודברי מהר"ש הם במהרי"ל בשם מהרי"ל ופי' הבנתי נראה דס"ל דאין שייך מפרק אלא בדבר שאינו דבוק רק הוא תוך הקליפה לבד וצ"ע עכ"ל האלי' רבה. והנה אף שהאלי' רבה הניח בצ"ע. הפרמ"ג בפתיחה לסי' ש"כ החזיק בדברים אלו וז"ל י"ל מפרק תולדה דדש נמי במשכן סממנים משרביטין שמכוסים בו ואין מחוברים עמו הא מחוברים בשרביט לאו מפרק הוי וזה טענת מהר"ש ומהרי"ל בקטניות הובא באלי' רבה והיינו כאמור. ולפי"ז הא דתני דבי מנשה דאינו חייב אלא על סחיטת זיתים וענבים דמשקין דידהו מיפקיד פקיד ואינם מחוברים בו כמו שיראה הרואה בפסחים ל"ג:

ענבים שנטמאו דורכן פחות פחות מכביצה ויינם כשר לנסכים ומשמע ה"ה שמן כה"ג משא"כ שאר פירות משקין דידהו מיבלע בלועי לא שייך מפרק וזה שכתב רש"י צ"ה. דה"מ מפרק ואית דאמרי חולב תולדה דקוצר ולא הוא דלאו מחובר הוא אלא פקיד ועקיר בעטיני הדד ולפי"ז שלקות חייב ותנא דבי מנשה לשאר פירות קאמר והבן עכ"ל הפרמ"ג:

(יא) ולדידי הני מילי ליתנייהו איבעית אימא גמרא איבעית אימא סברא שהחוש מכחיש כי תבואה נמי הגרעין דבוק [במקום שצמח מתוכו] לשבולת. גמרא דכן כתב הר"ח בפי' וז"ל הדש הוא המפרק הפסולת המחובר באוכל. ומה שהביא מרש"י פ' המצניע אינו סמך של כלום כי רש"י כתב שאינו קוצר לפי שאינו מחובר אלא פקיד ועקיר ע"כ אינו חייב משום קוצר אלא משום דש שחיובו אפי' פקיד ועקיר אבל שלא יתחייב המפרק אוכל מחובר בפסולת לא שמענו והדבר קל וחומר שאם בפקיד חייב כ"ש במחובר ומה שחילק בין שלקות לשאר פירות הם דברי הר"ח ותוס' רי"ד וריא"ז אכל לא מטעמי' רק משום דבשלקות יש משקין גמורים דאתי מעלמא אבל שאר פירות אין היוצא מהן משקין גמורים דאינו מטמא משום משקה אלא היוצא מזיתים וענבים וזה ברור. ולהרי"ף ותוס' שמשמעות דבריהם וכ"כ רשב"א להדיא דרבי יוחנן מחייב בתותים ורימונים מוכח דאפי' במחובר הוי מפרק דהא ודאי ברור דשאר פירות מיבלעי בלועי כמ"ש רש"י ברכות ל"ט בד"ה אגור בתוכו. וז"ל שאינו נבלע בפירי כמשקה תפוחים ותותים אלא אגור כמשקה ענבים עכ"ל הרי דמשקה תותים בלועים ואעפ"כ חייב לר' יוחנן ואף לדידן אין חלוקין על ר' יוחנן אלא משום דלאו משקה גמור הוא:

(יב) עוד ראי' לדעת הרמב"ם דחיוב חובל הוא משום מפרק אף דדם שיוצא ע"י חבורה לא מיפקיד פקיד כהא דפ"ק דכתובות דם מפקיד פקיד או חבורה מיחבר הרי דמפרק הוא אפי' במחובר. [ושאר פוסקים אף דלית להו חובל משום מפרק מ"מ הא דיש מפרק במחובר על זה לא מצינו דפליגין]:

(יג) ודברי מהר"ש ומהרי"ל בקטניות יש לפרש דהם ס"ל ההיתר ג"כ הואיל והשרביטין עצמם ג"כ מאכל כמ"ש מי"ט אך הקשה להם שהרי בפנימיות הקליפה יש קרום דק שאינו ראוי לאכילה ואכתי הו"ל מפרק מתוך קליפה הפנימיות המכסה עלי'. לזאת תירצו משום דקטניות מחוברין בחיצוניות הקליפה שראוי לאכילה ואחת הם הקטניות עם החיצונית שהוא אוכל מגולה ולא חשובים הקטניות מכוסים בקליפה שמגולים בחוץ ודו"ק. וכ"ש דניחא בפשיטות לפמ"ש בס"ק י"ז לדעת הר"ח דס"ל אוכל בתוך אוכל שאינו מחובר בו הוי מפרק ע"כ אי לאו דמחובר היה מפרק אף שהקליפה ראוי' לאכילה:

(יד) מיהו עיקר היתר מי"ט ומג"א הואיל והשרביטין ראוין לאכילה לא נתברר לי שהרי בפסחים דף פ"ד. קיי"ל גידין שסופן להקשות אין נימנין עליהם בפסח ושם מבואר דמה"ט אין מטמאין טומאת אוכלין וכן בעירובין כ"ח:

קור אינו מטמא טומאת אוכלין הואיל וסופו להקשות עיי"ש בתוס' ד"ה קור. וא"כ היא הדין שרביטי קטניות הואיל וסופן להקשות לאו אוכל חשיבי. [וכן כתב הכ"י יורה דעה סי' פ"ד דשרביטי קטניות הואיל וסופן להקשות חשיבי כאילן ותולע שגדל בשרביטין לכ"ע אסור דלא חשיבי שגדל באוכל עיי"ש.] וא"כ הו"ל מפרק אוכל מפסולת:

(טו) ועוד ראי' דההיתר ליקח מתוך השרביטין לאו משום דהשרביטין חשיבי אוכל ממשנה דס"פ נוטל מעבירין מצפני השלחן וכו' שער של אפונים ושער של עדשים מפני שהוא מאכל בהמה ובגמ' מני ר"ש הוא דלית לי' מוקצה אימא סיפא ספוג אם אין לו בית אחיזה אין מקנחין בו אתאן לר"י דאמר דבר שאין מתכוין אסור. ופירש"י והרע"ב. שער השרביטין שהקטניות גדולין בהן. וכן הוא בערוך ערך סער ב' הביא משנה זו וכתב. שער. הנופות הן התיקין והזמורות והתבן והמוץ של תבואה ושל קטניות כולן נקראין שער. מבואר מדבריו שאינו מפרש קליפה הפנימית וכוונת המשנה על התיקון הם השרביטין וכן כתב המאירי קליפה עליונה] דלית ליה מוקצה דאי ר' יהודה מאתמול לאו לבהמה קיימי שהרי האוכל הי' עמהם והיום לוקח מהם עכ"ל. הנה שמותר ליקח בשבת האוכל מן השרביטין ואף שהם רק מאכל בהמה כנ"ל לשון המשנה:

(טז) ואין ליישב למה דקיי"ל כהרי"ף והרמב"ם דמלילה בשבת מותר ע"י שינוי וה"נ לוקח בשינוי. ושאלת מהר"ש הי' על שלוקחין הקטניות מן השרביטין בלא שינוי ליתא שהרי כבר ביארנו לפנינו ס"ק כ"ח דהא דמלילה אינו מלאכה דאורייתא הוא משום דאינו מסלק כל הקליפות שעדיין נשאר הקליפה הפנימית עלי' שהוא ג"כ פסולת והלוקחה יתחייב עליו משום דש. דהיינו כמו כותש. וכיון דאין מלאכה דאורייתא במלילה ע"כ התרוה ע"י שינוי אבל קטניות שכולו מאכל א"כ הלוקחם מן השרביטין עשה מלאכה גמורה ואם עושה בשינוי הוא כמו יונק חלב דהוי דש כלאחר יד ואסור לכתחלה:

(יז) ואין לומר דנוטל הקטניות מתוך שרביט אחד ואוכלן טרם שנוטל הקטניות מתוך שרביט השני דאין בדישה זו צורך ברירה שהקטניות מבוררין הם בפ"ע בתוך השרביט ודוקא אם נוטל מכמה שרביטין בבת אחת שגופי השרביטין מפסיקין בין קטניות שבזו לקטניות שבזו ואין הקטניות מבוררין הוא דהוי צורך ברירה. אבל כשאוכלין אחת אחת אין בהם צורך ברירה וחשוב מלאכה שאינה צריכה לגופה כמו שביארנו בס"ק כ"ד וכיון דאין בהם מלאכה דאורייתא ע"כ שוב מותר ע"י שינוי כמו מלילה ליתא דא"כ כי מקשי בגמ' מתני' מני ר"ש דלית לי' מוקצה אימא סיפא ספוג וכו' אתאן לר"י דאמר דשא"מ אסור ומקשה ממוקצה ודבר שאין מתכוין ששני הלכות אינם תלוים זה בזה. יותר הי' לו להגמ' להקשות מני ר"ש דאית ליה מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור סיפא ר"י דאמר דשא"מ אסור כ"ש מלאכה שאינה צריכה לגופה דחייב. כמו שכתב הה"מ פ"א מהל' שבת דמאן דאסר דשא"מ כ"ש דמחייב במשאצל"ג עי"ש. אלא ודאי דהיתר לקיחת קטניות מתוך השרביטין לאו משום מלשאצל"ג אלא דאפי' למ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב מותר ולמ"ד חייב אין היתר משום שינוי וע"כ דבעצם אין איסור ואפי' בלא שינוי [וע"כ לאו משום דהוי מפרק אוכל מאוכל דהא תנן מטלטלין אותם משום שהם מאכל בהמה] וטעמא בעי:

(יח) ע"כ נראה דהיתר מהרי"ל הואיל והקטניות דבוקים בהשרביטין נכון למעיין דהנה ענין דישה הוא בשני אופנים. האחד אפילו אינו דבוק בפסולת. כמו חולב שהחלב פקיד ועקיר בדדי בהמה מ"מ חשוב דש משום