אגלי טל קא

משקין אלו לא גדלו בתוכם והי' תחילה בפ"ע וחשוב לפי סברא הנ"ל דישה שלא בגידולי קרקע. ובתוס' רי"ד פסק כר' יוחנן והוא עצמו פסק דאין דישה אלא בגידולי קרקע:

(יז) אשר ע"כ נראה דחילוק יש בין משקין שנבלעו בבגד בין משקין שנבלעו באוכלין דמשקין שבתוך הבגד אף בעודם בבגד תורת משקין עליהם לכל דבר ובנדה ס"ב:

חרסין שנשתמש בהן זב שבלעו משקין ונפלו לאויר התנור התנור טמא שסוף משקין לצאת אמר ריש לקיש לא שנו אלא משקין קלין אבל משקין חמורין אע"פ שלא הוסק התנור טמא ע"כ. הנה דלא פקע תורת משקין אף בעודם בלועים בכלי ואפי' ר' יוחנן לא פליג אלא משום דחשוב טומאה בלועה ומ"מ מודה דמשקה היא. וזה במשקין שבתוך כלי וה"ה בגד כדאי' שם אבל משקין שנבלעו באוכלין נ"ל שתורת אוכל עליהם כמו זיתים וענבים למ"ד משקין מיבלעי בליעי חשוב היין והשמן שבתוכם אוכל וכשנטמאו הזיתים והענבים נטמאו היין והשמן שבתוכם טומאת אוכלין כדאי' בפסחים ל"ג:

וע"כ כשיוצאי' מתוך הפירות וחוזרין להיו' משקין כאלו נולדו מתוך הפירות גידולי קרקע והוי גידולי גידולין דחשוב גידולי קרקע כמו לענין מעשר שני דחשיבי גידולי גידולין גידולי קרקע:

(יח) ואל תתמה על מ"ש דחשיב גידולי פירות אף שאין יונקים מן הפירות. דהא כמהין ופטריות חשובים גד"ק לענין שבת כמו שיתבא' לפנינו ס"ק כ"ד אות ג' אף דלא ינקי מארעא אלא מאוירא רק דרבי בארעא וה"נ כיון שנולד כשיוצא מן הפירות חשיב גידולי הפירות. ועי' בתוי"ט פ"א דמעשר שני מ"ג בד"ה אינו נלקח דברייתא סוברת מים חשיבי גידולי קרקע ואף שהמים נקווים מתחת להארץ כדכתיב במעשה בראשית ולאו מקרקע גדלי מ"מ הואיל ונובעים ן ונראה לעין כאלו גדלי מן הקרקע חשובים גידולי קרקע. ואף דאנן לא קיי"ל הכי עיין בתוס' רע"ק שם אות ד' היינו משום דהמים הי' בפ"ע טרם הי' בתוך הקרקע שהרי באים מהים לתוך הארץ ומהארץ למעלה אבל משקין אלו שבשעה שהי' באוכל סר תורת משקין מעליהם ונעשו אוכל וכשחוזרין ונעשו משקין פנים חדשות באו לכאן:

(יט) ונלע"ד אם נטמאו טרם שנבלעו באוכל ויצאו טהורין כהא דפ"ג דטהרות הרוטב והגריסין והחלב שנקרשו ונמוחו טהרו מטומאה שהי' עליהם קודם קרישתן. והטעם משום שבשעת קרישתן נעשו אוכל ע"כ כשחוזר להיות משקה חשוב פנים חדשות משא"כ בשמן שקרוש וחזר ונמוח לא חשוב פנים חדשות משום דבשעה שקרש אינו לא אוכל ולא משקה ה"נ כיון שנעשו אוכל בשעה שנבלעו ע"כ שפיר חשובים גידולי הפירות כשיוצאים מהפירות ונעשו משקין ):

(כ) והשתא ניחא בשלקות דחייב חטאת לר' יוחנן והקשינו לעיל דהמים אינם גידולי קרקע ורציתי להוכיח מזה דבתר הקליפה אזלינן. ולפמ"ש לא מוכח מידי אלא דהמים עצמם נעשו עכשיו גידולי קרקע משום שיוצאים מהפירות ונעשו גידולי גידולין דחשוב גידולי קרקע:

(כא) ואמנם כי מהאו"ז שפסק אין דישה אלא בגידולי קרקע ויש עימור שלא בגידולי קרקע משמע דהעיקר תלוי בפסולת וכמש"ל. אך יש להביא ראי' ממ"ש בערוך בשם גאון המנפץ אוכל מן עפרורותו חייב משום דש ואי בפסולת תליא מילתא הא עפר אינו גד"ק ובזה אין ליישב משום דהי' צבעים שמקרקע עצמה דבקרקע עצמה לא שייך דישה:

(כב) ועל מה שכתבתי דעל משקין הנבלעין בבגד לא מחייב ר' יוחנן משום דש דלא חשוב דלא חשוב גד"ק לא יקשה ממ"ש התוס' קמ"ה בד"ה כבשים דחייב על משקין הנבלעים בבגד מדאורייתא משום דש דהתוס' לטעמייהו ע"ג:

דיש דישה שלא בגידולי קרקע:

(כג) העולה מהנ"ל דלדעת רוב הפוסקים אין עימור אלא בגידולי קרקע ואף דלאו מלאכה שבפסולת הוא גם בדישה מסברא העיקר תלוי אם האוכל שבו המלאכה גידולי קרקע וכן דעת הערוך בשם גאון אך לדעת האור זרוע אין דישה אלא בגידולי קרקע ויש עימור שלא בגידולי קרקע וי"ל הטעם משום דדישה מלאכה שבפסולת. משמע ודאי דהעיקר אם הפסולת גידולי קרקע:

(כד) ועוד נתבאר דמשקין הנבלעים בבגד אפי' של פשתן חשוב סחיטתן דישה שלא בגידולי קרקע אבל משקין שנבלעו באוכלי גידולי קרקע תליא בפלוגתא דרב ושמואל עם ר' יוחנן דלר' יוחנן חשוב סחיטתן בגידולי קרקע ולרב ושמואל גם בנבלעו באוכלין חשוב סחיטתן שלא בגידולי קרקע ועיין בס"ק י"ז דיש מחלוקת הפוסקים אי קיי"ל כרב ושמואל אי כר' יוחנן:

(כה) ובהא דהצד חלזון והפוצעו שמעתי מחכם אחד לפרש דלא כפירש"י ותוס' אלא דהחלזון גדל בקערה. והפוצעו היינו שמוציאו מהקערה והיינו דש. אבל בהוצאת דמו אין בו משום מפרק כיון דמיפקד פקיד וכמו בדם בתולים עכ"ד. והנה אם היה הפי' כדבריו הי' מתורץ קושיא גדולה שקשה לי לת"ק דהפוצע חלזון לאו היינו מפרק וגם משום נטילת נשמה אינו חייב דכל כמה דאית בי' נשמה טפי ניחא לי' ונמצא שהפוצע חלזון אינו מלאכה כלל והאיך אפשר לומר כן הא צידת חלזון ופציעתו הי' במשכן לצבוע תכלת וכדאמר בש"ס שכן ציידי חלזון קושרין ומתירין ואיך אפשר לומר דאינו מלאכה הא הוה במשכן וחשיבא. אך לפי פירושו הנ"ל ניחא דאפשר במשכן הי' מוציאין דמו בלא הוצאתו מהקערה ובאמת בכה"ג הוי מלאכה משום נטילת נשמה אך הוצאתו מהקערה אינו מלאכה לת"ק:

(כו) אולם לאחר העיון פי' התוס' ברור ופירושו הנ"ל ליתא דמה שדחה פי' התוס' דדם חלזון מפקיד פקיד לית בי' משום דש ליתא וראי' חולב וסחיטת זיתים וענבים למ"ד משקין מפקיד פקיד וההוא דמפקיד פקיד כבר פרשנו בס"ק ט"ו ובס"ק כ"ד וכ"ש לשיטת התוס' חובל משום נטילת נשמה דלא קשה מידי מדם בתולים דבפשיטות י"ל דחיוב מפרק לא שייך כלל בדם בתולים די"ל צריך לדם שלא יתלכלך פעם אחרת והוי כסוחט כבשים לגופן דמותר כדאיתא בפ' חבית וכמש"כ התוס' בזומר וצריך לעצים והר"ן בס"פ שמונה שרצים עיין בדבריהם וכיון דהוצאת דמו חשוב דישה ממילא פטור על הוצאת החלזון מהקערה שעדיין מחוסר דישה להוציא דם וכמש"כ לעיל סק"ד וסק"ו עי"ש באריכות ונדחה פירושו הנ"ל ודו"ק. וקושיא הנ"ל דפציעת חלזון הי' במשכן עיין ישוב לזה במלאכת בורר ס"ק י"א אות ב':

[ח] (א) ותבואה שגדלה בעציץ שאינו נקוב וכו'. יש להסתפק למה דקיי"ל אין דישה אלא בגידולי קרקע אם הגדל בעציץ שאינו נקוב חשוב גידולי קרקע. והביאנו לספק זה מאמר הירושלמי פ"ז דכלאים הלכה ו' תני עציץ שאינו נקוב מעשרותיו מהלכה. תרומתו אינה מדמעת ואין חייבין עלי' חומש. ר' יוסי בעי מהו לומר על פתו המוציא לחם מן הארץ [בפני משה פירש עפ"י התוס' שהביא במראה הפנים דברייתא ובעיא דר"י וכן בעיא דר' יונה דאיתא שם בסמוך על עציץ נקוב קאי ונדחק מאוד בפירושו ובמראה הפנים חזר בו ופי' בעציץ שאינו נקוב כגרסתנו בירושלמי.] ומשמע דמבעיא לי' אם חשוב גידולי ארץ. וא"כ גם לענין חיוב דש שאינו רק בגידולי קרקע שייך בעיא זו:

הג"ה ) ועי' לקמן ס"ק י"ז שכתבתי שם דזה באמת טעמא דרב ושמואל פוטרים בכבשים ושלקות שסחטן למימיהן משום דס"ל שלא נסתלק מהם תורת משקה בעודם בלועים בכבשים ושלקות וע"כ חשוב שלא בגידולי קרקע כדברי השיטה המיוחסת להר"ן: