אגלי טל י

חיוב צובע. איך נלמוד שיש בו גם מלאכת בישול ומוכח דאין בעשיית עין הצבע משום צובע:

(לב) ומעתה מאחר שלמדנו שבישול הוא מלאכה מבישול סממנים. שוב אין ללמוד שצובע דהיינו נתינת צמר ליורה הוא מלאכה בפני עצמה מנתינת צמר ליורה שבמדבר. דאימא דצביעה אינה מלאכה כלל. ונתינת צמר ליורה שבמדבר לצבוע לאו משום צובע אתי עלה רק משום בישול הצמר דהא מלאכת הבישול הוא הריפוי כמפורש בש"ס מכילתין ע"ד:

גבי שדא סיכתא לאתינא חייב משום מבשל דמרפא רפי עי"ש וברמב"ם פ"ט מה"ש הל"ו כללו של דבר בין שריפה גוף קשה באש וכו' חייב משום מבשל וה"נ צריך לריפוי הצמר כדי שיכנס הצבע בתוכיית חלקי הצמר ויקלוט הצבע היטב. ומאחר שהוא מניכה משום בישול שבו איך נלמוד שיהי' בו עוד מלאכת הצביעה כסברת הראב"ד הנ"ל. ע"כ שואל הירושלמי מאין למדו שצובע הוא מלאכה והוצרך ללמדו ממקום אחר. ולעולם דבישול סממנין הי' במשכן שהוצרכו לצבוע תכלת ומשם נלמוד מלאכת בישול ולישה לרבי דלא מצי יליף לה ממנחות:

(לג) ואף דלכאורה דברים האלו הם רק לשיטת הראב"ד הנ"ל. ע"כ גם הרמב"ם מודה לסברא זו דדבר מה שהי' מלאכה במשכן שוב אין יכולין ללמוד ממנו עוד מלאכה. וזה מוכח מדברי הרמב"ם אלו עצמם שכתב העושה עין הצבע הרי זה תולדת צובע. ולמה לא יהי' אב מלאכה שהרי הי' במשכן במעשה התכלת. אשר תחילה מרתיחין היורה עם הסממנים ודם החלזון, ואח"כ נותנים הצמר לתוך היורה כמ"ש הרמב"ם בהלכות ציצית. וא"כ בשעה שהרתיח היורה, עם הסממנים הוא עושה עין הצבע. וכיון שעשיית עין הצבע הי' במשכן יהי' אב מלאכה [אלא שתוכל לומר שהוא אב אחד עם הצובע. ומ"מ הרי הוא אב ולא תולדה] אלא ודאי כיון שיש בו משום מבשל שוב לא נוכל ללמוד ממנו מלאכה אחרת:

(לד) ומ"מ יש ליישב קושית הראב"ד על הרמב"ם איך למדו מבשל מאחר שאף בלי מלאכת מבשל נמי הוי מלאכה משום צובע. דיש לומר כיון שהוא רק תולדת צובע שפיר ילפינן מיני' בישול להיות אב מלאכה. דהכלל הוא דכל דהוה במשכן הוא אב מלאכה. וזה בלי מלאכת הבישול שבו לא הי' אב מלאכה דעשיית עין הצבע אינו אלא תולדה ע"כ גמרינן מיני' שמבשל הוא אב מלאכה:

(לה) ואין להקשות מנלן ללמוד בישול ולא עשיית עין הצבע. אימא להיפוך. יש לומר דהכלל הוא כל היכא דאיכא למילף לקולא ולחומרא לחומרא גמרינן. וזה הוא שמבשל יהי' אב מלאכה ועל עשיית עין הצבע יהי' ג"כ חייב משום תולדת צובע. אבל אם נלמוד עשיית עין הצבע לאב מלאכה שוב לא יהי' חייב על בישול כלל. וע"כ זה הוא החומרא שנלמוד ממנו מבשל:

(לו) וע"כ ניחא פירוש דברי הירושלמי אליבא דכ"ע דמהשלכת צמר ליורה שהי' במדבר לא נוכל ללמוד מלאכת צובע כיון שגם בלי מלאכת צובע הוא אב מלאכת מבשל כנ"ל משום שמבשל הצמר:

(לז) והנה נתבאר גם חקירה השניי' דלרש"י ורמב"ם ותוס' למידין מהמלאכות שעשו קודם שנצטוו ואף שהי' מצוי בידם מכבר מ"מ מאחר שדברים האלו באים ע"י חרישה וזריעה ואינך מלאכות שחרשו וזרעו וכו' קודם שנצטוו. חשוב שמלאכות אלו הי' במשכן. ולרב האי והר"ת והירושלמי [זולת התוס' שפירשו בו פירוש אחר כנ"ל] לא חשוב מלאכות שהי' במשכן אלא מה שעשו וחרשו וזרעו אחר הציווי על מלאכת המשכן ושלא לעשותו בשבת:

[ב] ומאחר שנאמר בתורה תשבות וכו'. ז"ל הרמב"ם פכ"א מהל' שבת נאמר בתורה תשבות אפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מהן כו' הכל כמו שהעתקתי בפנים עד גזירה שמא יבוא לידי איסור סקילה ואלו הן כו' ואח"כ פרט כל השבותים ומבואר מדבריו דשבותים מעשה דתשבות נאסרו וכ"כ רש"י יומא ע"ד. בהא דמניין ליוה"כ שאסור ברחיצה ובסיכה וכו' ת"ל שבתון שבות פרש"י שבתון וגבי עינוי כתיב וכי היכי דשבתון האמור בשבת אסמכיה ביה רבנן שאר מלאכות שלא הי' במשכן ואינה מלאכה גמורה ה"נ שבתון דגבי עינוי דכתיב שבתון הוא לכם ועניתם להוסיף על עינוי אכילה ושתייה קאתי עכ"ל ומפורש מדבריו דשבותים דשבת אקרא דשבתון אסמכיה:

וקשה דלרש"י ורמב"ם הנ"ל אין בשבותים דררא דלא תעשה רק דררא דעשה דשבתון עשה היא כבשבת קל"ג. ובכמה מקומות וקשה דבר"ה ל"ב שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום ואין מפקחין עליו את הגל לא עולין באילן כו' ובגמ' מ"ט שופר עשה ויו"ט עשה ול"ת ולרש"י ורמב"ם הנ"ל אין בשבות רק עשה לבד ולאמוראי קמאי דלית להו דרב אשי שבת קל"ג. דאמר טעמא דמילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט משום דשבתון עשה היא והו"ל יו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה הא ס"ל דאין ביו"ט רק ל"ת לבד וע"כ סוגיא דר"ה הנ"ל כרב אשי וכן כתב ריטב"א שם ולרש"י ורמב"ם אליבא דרב אשי אין כאן בשבותים רק עשה. ודכירנא דבילדותי שמעתי קושיא זו על רש"י מגמ' הנ"ל מאדמ"ו זצ"ל מגור:

והנה מקור דברי רש"י ורמב"ם הנ"ל מת"כ פ' אחרי מניין שלא יעלה באילן ושלא ירכב ע"ג בהמה כו' ת"ל שבתון שבות אין לי אלא שביתת רשות שביתת מצוה מניין שלא יקדיש ושלא יעריך וכו' ת"ל שבתון שבות אך ראיתי במכילתא פ' בא קפיטל י"ב פסוק י"ד בפסוק ושמרתם היום הזה שהוא להביא דברים שהם משום שבות ושמירה ל"ת עוד ראיתי לרמב"ן פ' אמור קפיטל כ"ג פסוק כ"ד הביא מכילתא דר"ש בן יוחאי מניין שאין עולין באילן וכו' ת"ל כל מלאכה אין לי אלא שביתת רשות שביתת מצוה מניין ת"ל שבתון שבות והנה נאסר מכל מלאכה שביתת רשות והיא ל"ת וכפי הנראה ס"ל לגמ' דידן כמכילתא ויש בו ל"ת דושמרתם ועשה דשבתון או כמכילתא דר"ש בן יוחאי ויש בשבות ל"ת דכל מלאכה ועשה דשבתון מקל וחומר דשביתת מצוה:

אך בשבת ס"פ ואלו קשרים גבי קניבת ירק משמע ברש"י שאין בשבות רק עשה דשבתון לא ל"ת דכל מלאכה ויש לדחות ודו"ק:

ויש לעיין בתחומין אם יש בהם עשה דשבתון ג"כ לרע"ק מדאורייתא ולדידן מדרבנן והנה לכאורה מפורש כן במשנה דר"ה הנ"ל דיש בהם עשה ג"כ דהא תנן נמי אין מעבירין עליו את התחום אך הביאני לספק בדבר פר"ח פסחים ה':

בהא דמוכיח הש"ס מדרע"ק הבערה לחלק יצאת ופר"ח דאי ללאו יצאת הי' עשה דתשביתו דוחה הל"ת. ביאור הדברים בשלמא למ"ד לחלק יצאת ניחא דיו"ט עשה ולא