אגלי טל יא

תעשה. אך אי ללאו יצאת הואיל ואין שם מלאכה עלי' אין בה עשה דשבתון. וא"כ תחומין נמי דלאו מלאכה הוא אין בה עשה דשבתון. אך לפי"ז יקשה משנה הנ"ל דתנן נמי אין מעבירין עליו את התחום דהא בגמ' מפרש טעמא דמתניתין משום דהוי עשה ול"ת:

והנראה לי בזה דהנה במכילתין קכ"ח:

אתי צער בעלי חיים דאורייתא ודחי איסור מבטל כלי מהיכנו דרבנן עי"ש. ואף דשבת הוא עשה ולא תעשה. ומוכח כדעת הלח"מ פ"ב הל"ו מה' שופר דדווקא היכי דלא מקיים העשה בעידנא דמיעקר לאו הוא דמהני טעמא דעשה ול"ת בדרבנן. אך צריך ביאור צירוף שני הטעמים אלו. דלאו בעידנא. ועשה ול"ת. שאם טעם אחד לא יועיל משום דהוא רק דרבנן. למה יועילו שניהם. והנראה בזה דהנה בש"ס נזיר נ"ח:

דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה שאינן שוים בכל. דיליף מכהן מצורע שמגלח זקנו. עי"ש. והנה איסור שאינו שוה בכל דאורייתא חמור מאיסור שוה בכל דרבנן שהרי כבוד הבריות דוחה איסור דרבנן אפי' בזיון קטן. ואילו איסור טומאת כהן דאינו שוה בכל לא דחי לי' כבוד הבריות רק מת מצוה דבזיון גדול. הרי דאיסור דרבנן שוה בכל קיל מאיסור דאורייתא שאינו שוה בכל. וכיון דעשה דוחה ל"ת ועשה שאינן שוין בכל. כ"ש שידחה ל"ת ועשה דרבנן. וגם על טעם דלאו בעידנא יש לדון בדרבנן שגזרו משום שיבוא לידי איסור תורה. לא יעלה באילן שמא יתלוש. לא ירכב ע"ג בהמה שמא יחתוך זמורה להנהיגה. וכיוצא בהן. וכיון שהאיסור אינו אלא מה שמתקרב לעבירה שעי"ז יבוא לידי עבירה. והרי כשעולה באילן או רוכב ע"ג בהמה להביא שופר הרי בעלייתו זה הוא מתקרב גם אל המצוה שע"י זה יהי' לו שופר ויתקע. וכיון דגוף עשה דוחה גוף ל"ת ה"ה נמי קירוב אל העשה ידחה הקירוב אל הל"ת. ואף שעל העלי' באילן גזרו חכמים משום שבות ועל הקירוב אל המצוה לא תקנו חכמים מ"מ לגזור על עלי' באילן להביא שופר משום שמא יעלה ויתלוש היא כתרתי דסתרי דלמה יגזרו על קירוב עבירה במקום קירוב מצוה והמצוה דוחה את העבירה. אך בזה שפיר מהני טעמא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה. וכשם שגוף עשה דשופר לא ידחה גוף עשה ול"ת דיו"ט כמו כן לא ידחה קירוב עשה דשופר לקירוב ל"ת ועשה דיו"ט. וע"כ מהני טעמא דלאו בעידנא שלא ידחה גוף עשה דשופר לל"ת ועשה דרבנן דאין עולין באילן. דלזה לא יועיל טעמא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מקו"ח דעשה ול"ת שאינו שוה בכל וצריך לטעמא דלא הוי בעידנא ומהני טעמא דעשה ול"ת שלא ידחה קירוב מצות שופר לקירוב מלאכת יו"ט שבזמן שמתקרב למלאכה מתקרב ג"כ למצוה אך בזה שוב מהני טעמא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה. דכשם שגוף העשה אינו דוחה גוף ל"ת ועשה כמו כן קירוב עשה אינו מדחה קירוב ל"ת ועשה:

וע"כ בתחומין שאין גזירתם משום שיבא לידי איסור תורה דבעירובין ל"ו דתחומין אין להם עיקר מן התורה [וכתב הריטב"א שם דאפילו למ"ד י"ב מיל דאורייתא מ"מ אין איסור תחומין מיל משום לתא די"ב מיל דרחוקים זה מזה ולא הי' גוזרים מיל משום י"ב מיל אלא דאסמכינהו רבנן לגמרי אתחומי ערי הלוים הלכך גזרה דרבנן גרידא חשובה ולקולא] רק הוא איסור דרבנן בפ"ע אינו דוחה משום דלא הוי בעידנא ולעולם אין בתחומין רק ל"ת גרידא:

וכ"ז לדעת הלח"מ אך הר"ן והריטב"א כתבו בהא דאמר הטעם משום דהוי עשה ול"ת דה"ה דהוי מצי למימר משום דלא הוי בעידנא. ולשיטתם צ"ל דטעמא דיו"ט עשה ול"ת מועיל אפילו הוי בעידנא. וקשה הא דאתי צער בעלי חיים דאורייתא ודחי מבטל כלי מהיכנו דרבנן. וצ"ל משום דאיסור מבטל כלי מהיכנו דהוי כבונה כמחברו בטיט שא"א ליטלו משם והרי הוא אינו מכוין לזה שלא יוכל ליטלו [וכן לטעמא דהוי כסותר שלא יוכל להשתמש בו הוא אינו מכוין לזה שלא יוכל להשתמש] ושבות זה קיל טובא כמו שביארנו באריכות בדין גונח יונק חלב [תמצאנו בביאורנו למלאכת טוחן ס"ק ל"ח אות ל"ב]. והנה לדעת הר"ן והריטב"א דטעם עשה ול"ת מספיק אפי' בלא טעם דבעידנא שוב קשה האי דאין מעבירין את התחום ואי דלא הוי בעידנא א"כ בחנם אמר הש"ס, הטעם דעשה ול"ת כיון דע"כ צריך לטעם דלאו בעידנא בתחומין. אלא ודאי גם בתחומין יש עשה ג"כ:

[ג] וכן מלאכה שעשה אותה כלאחר ידו כו'. הנה באבן העזר סי' קכ"ג כתבו הח"מ והב"ש והפר"ח דטעם דמכשירינן גט שנכתב בשמאלו משום דדוקא בשבת דכתיב בי' מלאכת מחשבת ע"כ כל שכתב כלאחר ידו או בשמאלו לאו מלאכת מחשבת היא אבל מ"מ כתב מיקרי לענין גט. ויש לעיין דהרי מצינו בכמה מקומות אף בלאו מילי דשבת דכל דשלא כדרכו לאו כלום הוא. אכילה שלא כדרכו לאו אכילה היא להתחייב עלי'. הנאה שלא כדרך הנאתן פטור. הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו (חוץ מחוטמו דכולו לא גרע מכלים שבבית] טהור והבא אל הבית כתיב דרך ביאה דווקא. ובמנחות ט"ז:

הקטיר שומשום לאכול שומשום עד שכלה קומץ כולו אין דרך אכילה בכך אין דרך הקטרה בכך [מיהו התם י"ל משום דבקדשים מתעסק פסול] ובמכילתין ק"ח. התולש מעציץ שאינו נקוב פטור פירש"י משום דאין דרך זריעה שם. והתם אין לפרש משום דלאו מלאכת מחשבת הוא שהרי המלאכה דהוא התלישה הוי כי אורחי' אך משום שאינו דרך זריעה לא חשוב זרוע. וא"כ גבי גט נמי נימא הואיל ואינו דרך כתיבה לא חשוב כתב:

אך ברורן של דברים דהנה מלאכה כלאחר יד יש בשני אופנים יש שהמלאכה עצמה בלתי נפעלת כראוי והיא שינוי באיכות הנפעל כענין הנזרע בעציץ שאינו נקוב שלא נזרע כי אורחי' אף שבאיכות הפועל לא הי' שום שינוי. ויש מלאכה כלאחר יד שהוא שינוי באיכות הפועל לבד ולא באיכות הנפעל כגון הכותב בשמאלו אף שהנפעל דהיינו הכתב נעשה כראוי להיות שאימן את ידיו וכתב אותיות מיושרים כמו אם הי' כתב בימינו. וכן המוציא מרשות לרשות כלאחר ידו אף דעצם המלאכה היא בהחפץ המובא לרשות אחרת ובהחפץ אין שום שינוי ומונח עתה ברשות האחרת כאילו הי' מוציאו כדרכו. רק שיש שינוי באיכות הפועל שלא עשה המלאכה כדרך עשיית מלאכה ההיא:

והנה באופן ראשון שהמלאכה עצמה או המעשה עצמה בלתי נעשית כראוי והוא שינוי באיכות הנפעל. זה מצינו בכמה מקומות דשלא כדרכה לאו כלום היא אף זולת מלאכת שבת. וע"כ אכילה שלא כדרכה כגון שאכל חלב חי