אגרת התשובה ט

אונאה לשון צער וכשמזהיר הכתוב על אונאת ממון הזכיר שם מקח שנא' וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו ואם מצער אלמנה או יתום חייב מיתה בידי שמים שנא' כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו וחרה אפי בכם והרגתי אתכם וגו'

המלוה בריבית ממונו מתמוטט ואבד העושר בענין רע אפילו ממון שהרויח בזעת אפו ועושר שעשה במשפט פרוט' של ריבית מכלה את הכל ולא יעשר ולא יקים חילו ואחריתו עדי אובד כמו שארז"ל בא זה ואבד את זה ונאמר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם למדנו שהמלוה בריבית מתמוטט ואינה עולה. ונאמר מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו. המלוה בריבית אינו עומד בתחיית המתים שנא' בנשך נתן ותרבית לקח חיה לא יחיה ארז"ל אע"פ שיש מלאך מליץ על העושה שאר עבירות ומזכיר עליו זכות שבידו המלוה בריבית אין מלאך א' מלמד עליו זכות

עון נבלת פה מן העבירות החמורות שמקריבים העולם שנא' על כן על בחוריו לא ישמח י"י ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה

תקנה גדולה ליראת שמים ודרכי תשובה. עשה לך רב וקנה לך חבר ותדבר תמיד עם החבר ביראת שמים ותתיעץ תמיד עמו על תקון מעשיך. והאיך תנצל מן החטא ומכל דבר שבא לידך שנא' אז נדברו יראי י"י איש אל רעהו ויקשב י"י וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו. ואמרו באבות דר' נתן ר' עקיבא אומר המדבק לעוברי עבירה אע"פ שאינו עושה כמעשיהם מקבל עונש כיוצא בהן. נשלם הדרוש הראשון יום רביעי הדרוש הב'

לא יתפור אדם בגד צמר בחוט של פשתן. וכן כרים וכסתות של צמר לא יתפור אותם אלא בחוטי קנבוס או בחוטי צמר. ואפילו עשר מצעות זו ע"ג זו ויש כלאים בתחתונה לא ישב על העליונה. לא ישחית אדם פאת זקנו ולא יעשה כמעשה המניחים חוט של שערות ומגלחים השאר בתער כי טועים הם ואי אפשר בלא מכשול אלא יגלחו כל זקנים במספרים ולא יעבירו תער כל עיקר. והמדקדקים אפי' תחת גרונם מגלחים במספרים. וכן עושים בכל הגלות הזה אשר בצרפת. אמנם תחת הגרון אינו אסור מן התורה לפי שאין שם פאה אבל אסרו חז"ל להעביר שער בתער בכל מקום שבגוף ואפי' תחת זרועותיו לפי שדומה לתקון הנשים אבל מותר להעביר במספרים: