אגרת התשובה ח

וזה מעשה גמילות חסדים

ידבר על לב העני ויהיו דבריו נחת רוח לאביון וינחמנו ממעשיו ומעצבון ודיו ויכבדהו וינשאהו ויתנכר ממעשיו כי עגמה נפשו לאביון וארז"ל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א שנאמ' ותפק לרעב נפשך, והוא ענין פיוס דברים והראות לו רצון טוב בלב שלם ונפש חפצה הלא תראה מה שכתוב בפרשה באר היטב כי שפרו הרבה מאוד מן עושה צדקות וברכות רבות שנכבדות ממנו והשנית ילוה לעני לטוב לו להרחיב לו ונאמר טוב איש חונן ומלוה ואז"ל גדול המלוה לפני הקב"ה מן העושה צדקה. והשלישית יתן לו עצה טובה והגונה להרוחתו ולהצלחתו ויטול שכר על העצה בי האדם שמח בהכירו אהבת חבירו בהשגיחו על מעשיו מחמת רצונו הטוב שנאמ' שמן וקטורת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש. והרביעית ישית עצות לפני רבים לעשות צדקה וחסד ויקבל שכר על הרבים אשר הצדיק ועל הנפשות אשר יעשה ויזכה בשכר הצדקה אשר תעשה על ידו שנאמ' ונדיב נדיבות יעץ וארז"ל גדול המעשה יותר מן העושה וזהו אהבת חסד וכל מטיבי צעד יחזק ידם למען יאחזו דרכם ויוסיפו אומץ וארז"ל במדרש אני ישנה ולבי ער. אני ישנה בגלות מן הצדקה ולבי ער על ידי גמילות חסדים

שבועת שקר הוקשה לע"א וכמו שהזהירה התורה בי' הדברות על ע"א כמו בן הזהירה על שבועת שוא ונאמר בע"א אנכי י"י אלהיך אל קנא לומר אע"פ שאני רחום וחנון כועס אני על עובדי ע"א ועל שבועת שוא ונקה לא ינקה אע"פ שאני מנקה לשבים בשאר העבירות איני מנקה הנשבע לשקר

העובד ע"א מקלל את י"י שנאמר כי מזרעו נתן למולך וגומ'. והנשבע שבועות שוא הוא מחלל את י"י שנא' ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך אני י"י. וכשב"ד מחייבין שבועה על אדם והוא יודע שאינו יכול לישבע באמת אסור לו לומר אנכי אשבע כדי לאיים את חבירו כדי שיתפשר עמו שכך אמרו במכילתא מנין שלא יקבל עליו להשבע שנא' לא תשא את שם י"י אלהיך לשוא כמו לא תשא שמע שוא. תרגומו לא תקבל שמע דשקר

המלשינים והמוסרות והנותנים חתיתים בארץ החיים יורדים לגיהנם ונדונים שם לדורי דורות

המלבין פני חבירו ברבים ולא עשה תשובה אין לו חלק לעוה"ב ואין תשובתו תשובה עד שירצה את חבירו

אסור לצער כל איש מישראל בין בדברים בין במעשה שנא' לא תונו איש את עמיתו וארז"ל באונאת דברים הכתוב מדבר. ולשון