אבן עזרא על תהילים לט

למנצח לידותון - כבר הזכרתי בראש הספר. ולפי דעתי, שפיוט ידוע היה בדרום וחברו ידותון, או אחר חברו שישבחנו והיה ראש הפיוט לידותון, גם זה המזמור כמו העליון כי על מחלתו ידבר.

וטעם אמרתי – בלבי.

וטעם אשמרה דרכי – תולדתי ומנהגי, כמו וכל דרכי הסכנת והטעם שלא אדבר כמו ידבר החולה מרוב צערו וכאילו בפי מחסום, אשמרנו להיותו בפי ולא אסירנו.

בעוד רשע לנגדי - שבא לבקר אותי.

נאלמתי, החשיתי - אפילו שאדבר טוב.

חם - כל כך חם לבי שבהגיגי תבער אש.

דברתי בלשוני - הטעם כפול, או זה הוא שדברתי.

הודיעני, מה חדל אני - תואר השם והטעם כמה אעמוד עם יושבי חלד.

הנה - מעט מזער כדבר שימודד בטפחות.

וחלדי - כמו חדל, ככבש וכשב ושמלה ושלמה.

אך כל הבל - הוא כל אדם, והטעם כמו: הבל הבלים.

וטעם נצב – כן הוא לעולם לא ישתנה שיסור ממעלת ההבל.

אך - כי ישתנה בצלמו מיום אל יום ומעת אל עת, כדמות הנהר המתהלך וצלמו עומד.

ויש אומרים: כי בצלם – כמו: צלמות. והנכון בעיני: כי האדם דומה לצלם וכאשר ישתנה הצלם כן ישתנה הוא.

וטעם הצלם – מערכות המשרתים וכוכבי עליון שלא יעמדו רגע אחד על מתכונת אחת וחכמי המזלות יודעים זה.

ויהמיון – קבוץ ממון, כמו: ומי אוהב בהמון.

יצבור - מעט מעט.

ולא ידע מי אוספם – כולם רגע אחד במותו.

ועתה - הנה בא קצי מה תקוה יש לי, רק תוחלתי לך היא והיא.

מכל - כי בעבור פשעי חליתי.

נאלמתי - בעבור שהזכיר חרפת נבל, אמר הבט כי נאלמתי לענות לו.

הסר, מתגרת ידך - מפחד ידך שטעמו מכתך, כמו: ויגר מואב ובמשקלו לכל תכלה שהוא מגזרת וכל בשליש כאשר אפרש.

בתוכחות - על דרך: והוכח במכאוב ידענו כי תיסר אדם בעבור עונו במכאובים.

חמודו - חמדת גופו והנה חמדתו היתה הבל.

שמעה תפילתי - הנה תפילתו ודמעתו כמשקה הרופאים.

כי גר אנכי עמך - ככתוב בתורה.

השע - הרף ממני, כמו: שעו מני והשתנתה התנועה בעבור אות הגרון.

ואבליגה - ואתחזק והוא פועל יוצא והנה טעמו ואחזיק עצמי, כמו: מבליגיתי.