אבן עזרא על תהילים לח

מזמור - טעם פיוט תחלתו להזכיר.

אל בקצפך - אל ישרת בעבור אחר ואל בחמתך, וכמוהו: ודעת קדושים אדע ושני שרי גדודים היו שרי בן שאול.

כי, נחתו - בנין נפעל, כמו ננחתו, מגזרת ותנחת עלי ידך והטעם תחלואים ומכאובים כחצים.

אין מתום - מגזרת תם, והטעם בריאות והנה הזכיר הסבה הקרובה למה זה, מפני זעמך והרחוקה.

מפני חטאתי - כי בעבורה זעמתני.

כי - נד על נד וגבהו עד שעברו ראשי, כי רבים הם.

הבאישו - פועל עומד, כמו: ולא הבאיש או יהיה הוא הפעול והוא יספר חבורות שיצאו בגופו, וסבת זה אולתי.

נעויתי - אין בי כח לעמוד בקומה זקופה ישרה, על כן נעויתי ושחותי והשתנו פני, כאילו כל היום השמש הכיתני, וזה טעם קודר הלכתי.

כי כסלי - הטעם קרביו מלאו דבר נתעב ונקלה אינני ראוי להזכיר בפה והזכיר אין מתום פעם אחרת באיברי גופי הנראים.

נפוגותי - מגזרת ויפג לבו.

שאגתי - ברוב מכאובי על דרך שויתי עד בקר כארי.

אדני נגדך - לבדך כל תאותי, אולי אחיה ולא נגד הרופאים.

לבי סחרחר - כתרגום סביב לא ימצא מנוח.

כחי - כח התולדה

ואור עיני - ככה מנהג החולים.

אהבי - האוהבים שהיו לי.

מנגד נגעי יעמדו - בעבור שהבאישו חבורותי.

וינקשו - מלת נפשי תשרת בעבור אחרת וככה הוא וינקשו מבקשי נפשי, כי הוא הפעול. והטעם: שדבריהם מוקש המה לי.

ואני - שהוא חסרון בגוף.

ואהי - ברצוני כאיש אשר לא ישמע לשון המדבר. והטעם: כי לא אענה להם:

כי - אין לי תוחלת כי אם בך.

וטעם אתה תענה – כי אני לא אשים לבי אל דבריהם, כי עליך נסמכתי בלבי ולשוני לך.

כי הגדילו - לדבר או הפועל עומד.

וטעם פן ישמחו לי – כמו פן יאמרו לי, כי הנה במוט רגלי וחליתי הגדילו עלי.

כי - כדרך: ובצלעי שמחו ונאספו. והנכון: כי נכון אני להיותי צולע שלא אוכל לקום ימים רבים, ולהיות מכאובי נגדי תמיד.

כי - אני מודה לאנשים וזה טעם אגיד ואדאג לבי.

ואויבי - יש אומרים: כי עוני אדאג מחטאתי פן אמות ואויבי חיים.

ומשלמי - דברו יוכיח כי הוא בקרם בחליים והטיב להם, כאשר ספר במזמור אחר.

אל תרחק ממני - כנגד מרחוק עמדו.

חושה - לפי דעתי: חושה לעזרתי אתה ה' שאתה תשועתי, כמו: אמור לנפשי ישועתך אני. ור' משה אמר: כי חושה ישרת אחר וככה הוא חושה לעזרתי ה' חושה לתשועתי.