אבן עזרא על משלי ו

בני אם ערבת, תקעת לזר כפיך - לזר המלוה תקעת כפיך לפרוע החוב, הוא המוקש שנלכדת בו, הם אמרי פיך.

כי באת - אף על פי, כמו: כי רכב ברזל, כי עם קשה עורף.

בכף - ברשותו, כמו: מן הבא בידו, התרפס מן ברגלה רפסה והטעם לך אליו והכנע והיה לו למרמס.

ורהב - פועל עומד והוא סבות דבק עם רעך.

אל תתן - אחר התרפסך ותיגע ולא תישן, עד שתפרע החוב. אז תנצל, כצבי שימלט מיד אדם.

אל נמלה - שהיא מקטני ארץ ותלמוד מחכמתם.

אשר אין לה קצין - שיכריחנה לעשות כן אלא מחכמתה תכין לחמה.

אתה עצל, מתי תקום תעור משנתך?

מעט שנות - בלשון רז"ל, והטעם: תישן פעם אחר פעם, תישן מעט ותנום מעט ותחבק ידיך שלא תיגע.

והנה יבא רישך כמהלך - כאורח הבא שלא יודע עד בואו, ומחסורך יבוא כאיש הבא במגן לנצח אחר.

אדם בליעל - אלו הם ענייניו.

קורץ מולל - דובר.

מורה - לעשות רע, כתוב בעיניו ברגליו באחת מעיניו ואחת מרגליו. וכן: ויקבר בערי הגלעד - באחת מערי.

רמות - המתגאה, שירים עיניו בגאוה.

לשון שקר - שופכות דם נקי - רוצח.

יפיח - לשון דבור והכתוב פירש שהוא עד שקר.

נצור בני - בלב, שלא תשכחנה.

תנחה אותך - שלא תגוף באבן רגליך.

תשמור - שאינך יכול להשמר בעת תנומתך.

והקיצות - והטעם: אף אם אין מדבר פיך בהקיצך.

היא תשיחך - כדי שלא תפחד.

כי נר - כי המצוה כנר להאיר לפניך, כענין מצות ה' ברה מאירת עינים. והתורה כאור ללומדיה, והכסיל בחשך הולך, ודרך חיים והחכמה לאדם המקבל היא דרך שיחיה בה.

לשמרך - התוכחות הם לשמרך מאשה רעה, שהיא קשה מכל העבירות, שהיא גוררת הרעות, מחלקת תאר לאשה שתדבר לשונה בחלקות, ונכריה תאר הלשון.

ואל תקחך - מן המוסר, בעפעפיה - בעבור יופי עפעפיה והם העינים.

עד ככר לחם - יאבד ממונו, עד שהוא צריך לשאול מן הבריות ככר לחם.

ואשת איש - תצוד נפש הנואף עמה. ואמר: יקרה - בעבור שהיא אצולה מאור השם, תצוד - כי היא תצוד כענין מצודדות את הנפשות.

היחתה - פירוש נושא או מביא. והטעם: באש הבגדים תשרפנה והרגלים תכוינה.

כן - הנואף ינקה, שפירוש יכרת, מן: ונקה לא אנקך.

לא יבוזו - אנשים לגונב שירעב אין לו מה יאכל, כי אם יגנוב, למלאת התאוה הוא גונב.

שבעתים - שבע לבד וכך: את הכבשה ישלם ארבעתים. כענין: וארבע צאן תחת השה. וכן: שבעתים יוקם קין. והענין כאור שבעת הימים. ובעבור שרוב תשלומי הגנבה הנמכרת הם חמשה וקרוב בנמצאים שנים, על כן אמר: שבעתים.

כל הון ביתו יתן - עד שישלם שבעתים וכבר אמר השם: ונמכר בגנבתו. אבל הנואף אשת איש, הוא חסר דעת, כי אם ישחית אדם נפשו, הוא סבב ההשחתה, וזהו הוא יעשנה.

נגע - השם יביא עליו נגעים, כענין: וינגע ה' את פרעה.

וקלון - שיהיה נבזה בעיני כל רואיו.

וחרפתו - בשכבו עם אשת איש.

לא תמחה - מפני בני אדם.

חמת גבר - כי הקנאה מולדת החמה וגבר הוא בעל האשה, כי בעלות חמתו היה מקנא בו, לשכבו עם אשתו.