אבן עזרא על ישעיהו לג

הוי. לשון קריאה, והטעם על אשור:

כהתימך שודד. להיותך שודד, תושד:

כנלותך. כמו כהנלותך, וכמוהו ולא ירד [צ"ל יטה] לארץ מנלם (איוב ט"ו כ"ט) :

יי. זאת היא תפילת הצדיקים בבוא מלך אשור והיא בדרך נבואה:

היה זרועם. על אנשי המלחמה:

מקול המון. אשור:

מרוממותיך. שנתת לו רוממות:

ואסף שללכם. שלל הגוים, כי סימן הכ"ף בעבור ישראל שהגלה מלך אשור:

גבים. תרגום ארבה בארמית:

שוקק. כמו אוסף, ויש אומרים כי כמוהו ובן משק ביתי (בראשית ט"ו ב') ולפי דעתי שכמוהו בספר יואל ישתקשקון (נחום ב' ה') , גם הוא בארבה:

נשגב יי. והטעם על השכינה שהיא בציון:

והיה אמונת עתך. לאיש יהודה ידבר:

חכמת. סמוך, ותחסר חכמת כך:

[יראת וכו']. יראת השם היא אוצר חוסן ישועות:

הן אראלם. יש אומרים מגזרת אריאל כאילו אמר על אראלם, ואיננו נכון בטעם הפרשה, ויש אומרים שהן שתי מלות, אראה להם, גם זה רחוק, והנכון בעיני, שמלת אראלם כמו מלאכיהם והעד מלאכי שלום, וכמוהו את שני אריאל מואב (שמואל ב' כ"ג כ') והטעם כי מלאכי כל גוי שיבקשו שלום בעולם יבכו בשלוט מלכות אשור:

נשמו מסלות. כי מלך אשור לא יעמוד בבריתו עם גוי:

לא חשב אנוש. מאומה נגדו:

אבל. ימצא ארץ לשון זכר כמו נעתם ארץ (ישעיהו ט' י"ח) , והנה זה הפסוק מכחיש דברי רבי משה הכהן שאמר כי תאכלהו אש לא נפח (איוב כ' כ"ו) כן דרך הלשון כל מלה שהיא לזכר ולנקבה לא יתכן לומר לשון נקבה אחרי לשון זכר:

החפיר. לשון מלך אשור, כי הוא פעל יוצא, עד שקמל, שנכרת:

היה השרון. כמו חבצלת השרון (שיר השירים ב' א') :

ונוער. מגזרת ככה יהיה נעור ורק (נחמיה ה' י"ג) :

עתה. בעבור שהגדיל להשחית עתה אקום:

ארומם. מבנין התפעל, והיה הרי"ש ראוי להדגש לחסרון התי"ו, כנו"ן אנשא:

תהרו. התי"ו לנוכח אשור:

חשש. כאשר היא בלשון קדר כמוץ:

רוחכם. יש אומרים רוחכם תהיה כאש והוא [צ"ל היא] תאכלכם והנכון שהוא דבק עם חשש, ולא תהיה רוח שישאכם כי אם אש שתאכלכם:

והיו. משרפות, כאילו נשרפו בסיד, רמז לנכחדי פתאם על ידי המלאך, וכמוהו קוצים כסוחים אשר באש יצתו:

שמעו. קרובים, הם ישראל על כן אחריו פחדו:

פחדו. שיפחדו מהשם בראותם גבורתו במחנה אשור ויאמרו מי ממנו שיוכל לגור ע השם שהוא אש אוכלה, וטעם בציון ששם הכבוד:

הולך וגו'. אלו דברי הנביא, כי מי שהוא הולך צדקות, והמלה חסרת בי"ת:

אוטם. סוגר כמו יאטם אזנו (תהלים נ"ח ה') , ואם הם שני בנינים:

ועוצם. כמו ויעצם את עיניכם (ישעיהו כ"ט י') , ואם הם שנים בנינים:

הוא. עושה אלה:

ישכון. בציון כאילו דר במצדות:

לחמו נתן. יהיה נתון לו לחם להספיקו:

נאמנים. שלא יכזבו, והטעם שלא יכרתו, והנה הוא יושב בנוח, גם יתענג:

מלך וגו'. אלה דברי הנביא, כאומר יזכור יהודה בבא מלאכי מלך אשור לקחת מס מחזקיהו, כי כל אוצרות בית השם נתן, והעניש כל יהודה, והיו אומר מי ילך עמנו משרי חזקיה אל מלך אשור במס זה, הוא מלך ביופיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים כי אשור רחוק' מירוש':

לבך. ידבר בנפשו אימה:

איה סופר. הוא הכותב כמו [צ"ל כמה] עונש כל אדם:

איה שוקל איה סופר מגדלים. מגזרת מספר, כי נתנו עונש על כל מגדל:

את עם נועז. לא נדע אם הנו"ן שור או לבנין נפעל, והיא מלה זרה אין לה משפחה, והטעם עם נכרי או משונה, והאומר כי הנו"ן תחת למ"ד לא דבר נכונה:

נלעג לשון. כי כל לשון שלא יבין אדם אותה הוא בעיניו ללעג:

חזה וגו'. אין צורך לאדם לחזות מלך אשור, רק חזה ציון:

קרית מועדינו. כמשמעו, או כמו שרפו כל מועדי אל (תהלים ע"ד ח') :

אהל. חסר כ"ף:

יצען. אין לו ריע, וטעמו לא יפול, או בל יסע יתדתיו, יתד מיתדותיו:

וכל. החבלים הם המיתרים:

כי וגו'. נטעם לא יסע זה האהל, רק יהיה השם אדיר לנו, במדינה שיש סביבותיה נהרים:

יאורים. חסר וי"ו כמו שמש ירח עמד (חבקוק י' י"א) :

ידים. מקומות, והטעם מכל פאה, והם נהרים שלא ילך באחד מהם אני במשוט והטעם שלא יפחדו מאויב לא מהים ולא מהיבשה:

כי וגו'. זה הפסוק כנגד לבך יהגה אימה, ואין מי שישפוט עוד שיאמר פלני יתן מס זה, והמחוקק הוא הסופר יכתוב מי ומי ילך אל המלך במס כי השם לבדו הוא שפטנו ומחוקקנו ומלכנו:

נטשו. כ"ף חבליך לנכח מחנה אשור:

נטשו כמו ונטשתה (שמות כ"ג י"א) , דרך משל כי הספינה תטבע והים ישליך הממון שיש בה:

בל. יחזקו החובלים התורן שלהן, ולא יפרשו נס, אז יחלק עד שלל, כמו אדמת עפר (דניאל י"ב ב') מגזרת בבקר יאכל עד (בראשית מ"ט כ"ז) :

מרבה. כמו הרבה איספו פסחים בזזו בז ואף כי אחרים:

ובל יאמר. עוד השכן בצין חליתי כי העם כולו נשוא עון: