אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר לב

כי בושש משה, על דעת המדקדקים כי משקלו פעלל, ולא כפי דעתי, ובספר היסוד מפורש. וזה יורה כי לא הגיד משה מתי ישוב:

ויקהל העם, כל קהלה ואחריה על דמות מריבה:

קום עשה לנו אלהים, יש אומרים כי זה אהרן איננו אחי משה, וזה אין אמת, כי לא מצאנו אחר ששמו כן, גם כן יוכל הטוען לטעון על דבר מלאכי זכרו תורת משה עבדי אולי משה אחר היה, ועוד כי אין המנהג להתחבר הצבור כי אם אל הראש והכתוב אמר והנה אהרן וחור, ועוד אלו היה זה אהרן צורף למה התפלל משה בעדו רק היה מחל ממנו.

ויש אומרים כי טעם פרקו את נזמי הזהב אשר באזני נשיכם שדחה אותם כי חשב שהנשים לא יתנו להן נזמיהן, גם זה הבל כי לעולם הנשים ברשות האנשים הנה. ומהקדמונים על דרך סברא שאמרו כי ראה אהרן שנהרג חור על כן פחד ועשה העגל, והעד שלא מצאנו חור נזכר אחרי כן, גם כן רחוק להיותחור צדיק מאהרן, ואחר שעשה אהרן ע"ז איך כיהן לשם, ודבר קח לך עגל בן בקר לחטאת דרש הוא, גם עדות חור בטלה, ואם לא יראו לנו נחשון בתורה אחר שהקריב קרבנו, אם כן נאמר כי נהרג. ואחרים אמרו כי רימו את אהרן, והם צורת עגל יצוקה והשליך אהרן את הזהב והנה יצא צורת עגל והוא לא ידע ועדותם ואשליכהו באש, גם זה הבל, כי אהרן איננו צורף. ויאמר הגאון כי דעת אהרן היתה לגלות סוד עובדי ע"ז כטעם יהוא שעשה בעקבה ועדותו כי פרוע הוא, ופירושו על דעתו גלוי כמו ראשיכם אל תפרעו, לא על דעתי שניהם, ואמר כי התאנף השם באהרן בעבור שהמתין עד בא משה ולא הרגם מיד, והמתנה זו היתה סבה לשבור הלוחות:

פי' פרקו כמו קרעו והפרישו מגזר' מפרק הרים והוא מהבנין הכבד ע"מ ברכו:

אשר באזניהם, באזני הנשים והבנים והבנות הנזכרים:

ויצר, צוה לעשות צורה:

בחרט, כמו דמות, וכן בחרט אנוש ובמקומו פירשתיו:

מסכה, כמו נסך חרש, כטעם התוך:

וטעם אשר העלוך, מקום משה שהעלה אותנו:

וירא אהרן, ששלמה מלאכת העגל מהרה. וכבר הודעתיך כי זה השם הנכבד והנורא הוא שם העצם, ואין במקראשם כי אם תואר רק זה לבדו כשדי ואלהים ואדון:

ופירש חג לה' מחר שהיה בדעת אהרן שזבח יהיה לשם בהם מחר, כטעם כי זבח לה' בבצרה, גם זה איננו אמת כי מה צורך יש לנו לקרוא לזבוח מחר, והנה ממחרת עשו החג כאשר צום אהרן, וכבר פרשתי כי החג זביחת העולות, ופירושו ויעלו עולות ואמר הגאון כי טעם צורת העגל בעבור שיש בהודו אנשים שיחשבו שהצורה תקבל כח עליון, וכן חשבו על משה. ואני אגלה לך סוד העגל ברמיזות כבר ביארתי לך ואתה תהיה לו לאלהים, ולא בקשו רק מי שילך לפניהם לתור להם מנוחה וחשבו כי משה מת על כן לא ירד, ואהרן בנה המזבח לשם והעלו עולות לשם, רק נעשה שלא כהוגן, והטעם בלא קדושה, והיה בישראל שחשב שהוא ע"ז, וזה טעם אלה אלהיך, כי כן דרך הכתוב כן, הלא תראה כי עכן בן זרח חטא לבדו, והכתוב אמר חטא ישראל, והמבין סוד מלאכת השמים ידע למה צורת עגל:

לאכול ושתו, יום חנכת העגל:

שחת עמך, דרכו:

וטעם עם קשה עורף, שלא ישמע מה שיצווה, משל לאדם הולך ואם אדם יקראנו לא ישיב ערפו:

וטעם הניחה לי אם תניח ותעזוב שלא תתפלל בעדם:

ויחל משה, לפי דעתי כמו ופניה לא היו לה עוד על כן יטעה האומר אחלך כי אם אחלה פניך:

וטעם ברעה הוציאם שיצאו במערכת השמדם על כן הרגם, וזה חלול השם:

והנחם, כמו במבול.

וטעם זכור שיעשה בזכות אבותם בעבור השבועה אשר אמרת שהיא נתונה לכם בדבור: אתן, אותה לזרעכם במעשה:

ויפן, יש או' שישוב לאחור, וזה רחוק בעיני, והעד ויפן פרעה, רק טעמו כאדם שהוא מתעסק בדבר ויעזבנו ויש מהקדמונים שאמר כי בנס היו עומדים המ"ם והסמ"ך בלוחות, ואין זאת דרך סברא, ולפי דעתי שאין צורך לנס כי אבני הלוחות אינם כאבני המלואים, רק הם עבים, כי הכתוב אמר כי הם כתובים משני עבריהם ולא מעבר אחד, ולא יתכן דבר אחד בעבור שהיו האותיות נראות בעבר האחר הפוכות, וטעם מזה ומזה בסוף הפרשה.

ויאמר הגאון כי הלוחות בראם השם ולא מיש, וקדמונינו אמרו שנבראו בערב שבת, ולא ידעתי מי הביאנו בצרה הזאת, כי הכתוב אמר מעשה אלהים ואין מלת מעשה כפירוש הגאון, וטעם במעשה להודיע שלא היו פסולים מאבן כמו הלוחות השניות, והמכתב היא הפלא. ומלת חרות כמו מפותח ואין לו אח במקרא, ויש מחליף התי"ו בשי"ן ואמר כי כן ברותים, ולפי דעתי לא יתחלפו רק אותיות הנוח וסמ"ך בשי"ן, ויש מהפכים אותו מן חתור נא בקיר ודרך. הדרש ידועה:

וישמע יהושע, כאשר ביארתי שהיה בתחתית ההר ולא ידע מעשה העגל:

ברעה, כמו למה תריעי רע מגז' תרועה, והה"א תחת וי"ו, כמו בתוך אהלה:

ויאמר אין קול, אלה דברי משה, והעד ויהי כאשר קרב אל המחנה, ואמר הגאון כי הם דברי יהושע:

קול ענות, כמו נגינות, וכן כרם חמר ענו לה:

וירא את העגל, ומחולות סביבו. ויש אומר כי נסתלק המכתב מהלוחות על כן שברם, ויש אומ' שהשם צוה לשברם, והקרוב אלי מה שהוא כתוב כי קנא לה' ובחרון אפו שברם, וכבר אמרתי לך בתחלת הפרשה משל בעל נעורים, ולוחות הברית הם השטר, וקרע שטר העדות:

וישרף אותו באש, יש דבר שיושם עם הזהב וישרף ולא יהיה זהב לעולם:

ויטחן, הטעם שכתת אותו היטב כמו הנטחן:

ויזר על פני המים, הוא הנחל היורד מן ההר כי כן כתוב. ויאמר הגאון כי טעם וישק שהתיר לישראל לשתות מהנחל, ולפי דעתי שהטעם השליך עפרו אל הנחל להשקותו את בני ישראל, כי יתכן שיחדשו המים אות בעובדי העגל כאשר המים המרים מזיקי' לנטמאה ולא יזיקו לטהורה:

כי ברע הוא, יש אומר כי הבי"ת נוסף כבי"ת והוא באחד או תחסר מלה אחר הוא, כמו דבק או נולד או גדל:

ויספר אהרן למשה בדרך קצרה:

כי פרוע הוא, מגזר' באין חזון יפרע עם, כמו שבוש:

לשמצה, להיות שמץ בין האויבים, מגז' ומה שמץ דבר נשמע בו:

ויעמד משה בשער המחנה, זה יורה כי היו מערכות לקראת מערכות:

מי לה' אלי, מי שהוא לה' יבא אלי או יאסף אלי.

וטעם אלהי ישראל בעבור שאמרו אלה אלהיך:

והרגו איש את אחיו, שיש בו סימן שהוא מעובדי ע"ז או שנודע לכם: ודע כי הכתוב אומר כל בני לוי על כן אין פירוש האומר לאביו ולאמו על מעשה העגל

וטעם ויאמר משה מלאו, וכבר אמר משה ורבים הראתיך כמהו: מלאו ידכם, פירשתיו:

כי איש בבנו, הטעם אפילו יהא העובד בן או אח.

וטעם ולתת עליכם היום ברכה הוא בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי והברכה מעלה יתרה, על כן טעה הגאון שאמר כי גם הלוים נתנו כופר נפשם במעשה המשכן, ועוד אפרשנו בפרשת במדבר סיני.

ודע כי השכינה היתה בהר ולא הסתלקה, והעד שאמר ואפן וארד מן ההר וההר בוער באש, על על כן אמר אעלה אל ה':

וישב משה, כי משם ירד:

ומלת אנא לשון פיוס:

וטעם חטא העם הזה מודה חטאת ישראל.

וטעם מספרך על דעת רבים כדרך משל שהמלך יושב והספרים נקראים ונכתבים, ולפי דעתי שהספר הוא הכתוב באצבע אלהים ושם מחנה אלהים, והמשכיל יבין:

וטעם מחני כמו הרגני נא הרוג, והתשובה כי לא אמחה רק אשר חטא לי. והגאון אמר כי פירושו שאמית אשר חטא לבדו ולא כל העם:

והנה מלאכי ילך ולא אמר המלאך הנודע שהוא השם בקרבו:

וטעם וביום פקדי שיש יום להזכיר בו העונות והוא סוד והנה אמר השם למשה לך נחה את העם ומלאכי ילך לפניך, והטעם כי נשאתי את חטאתם בעבור תפלתך, ועתה נחם אל הארץ, רק אם הארכתי להם אפקד עונם בסוף:

וזה ויגוף ה', שהי' בהם דֶבֶר, רק לפי דעתי שזאת המגפה היתה בעם אחר שנסעו מהר סיני ובפרש' אלה פקודי כדמות ראיה על יושר הדברים: