אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר כא

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כמו וישם לפניהם, וזאת התורה אשר שם משה בפה או במכתב או בשניהם. וקודם שאפרש זאת הפרשה אומר בה כלל שכל מצוה ומשפט בפני עצמו עומד, גם יש כדמות סמך להדבק הפסוקים, והעקר שלא יעשה אדם חמס ויכריח מי שהוא מעט ממנו ביכולת, והחל מהאונס שהוא בגוף להעביד העבד, ואחר כן הזכיר האמה, והזכיר מכה איש בעבור שהוא צריך וכי יכה איש את עבדו, והזכיר מכה אביו ואפי' המקלל להפריש בין המוכים, והזכיר וגונב איש ומכרו בעבור העבד להפריש בין יהודי ומתיהד כאשר אפרש, והזכיר משפט עין תחת עין להפריש בין עין ישראל ועין עבד, והזכיר נגיחת השור להזכיר משפט העבד שימית, והזכיר משפט וכי' יפתח איש בור להפריש בין שור שמת בבור או נגנב, וכל זה בעבור ונמכר בגנבתו, ואחר כן הזכיר החמס בממון והחל בשדה ובכרם שהם עיקר, ואחר כן מה שהוציאה הארץ בגדיש וקמה, ושומר חנם ושומר שכר והנשאל, ואחר כן הבתולה שיכריחנה כי היא קטנה על כן אמר וכי יפתה, והזכיר מכשפה אחריה בעבור שיבקש האוהב הנערה דברי כשפים למלאות תאותו, והזכיר הבהמה כי אין לה פה שתצעק ויושיעוההשומעים מיד השוכב, והזכיר זובח לאלהים בעבור הבתולה כטעם לזנות את בנות מואב וישתחוו לאלהיהן, ואחר כן הזכיר גר תושב כי אין עוזר לו, גם אחריו כל אלמנה ויתום, גם העני הלוה, וכתיב עבד לוה לאיש מלוה, ואחר כל אלה הזכיר החמס שיוכל אדם לעשות בסתר, כמו אלהים לא תקלל כי יפחד בגלוי ושלא יאחר תת חלב התירוש והיצהר, וכן בכור בנים ובכור בהמה ולא יאכיל טרפה ליהודי, על כן כתוב לא תאכלו בלשון רבים, ולא ישא שמע שוא כי הוא חמס בסתר, וכן לא תהיה אחרי רבים ודל ואפילו אם הוא דל, ופגיעת התועה והרובץ, ולא תטה עם הדיין ידבר, כי יוכל להטות הדין בסתר, גם עמו ידבר מדבר שקר תרחק, וכן ושחד לא תקח, וגר לא תלחץ, ועוד אפרשנו היטב, וטעם הזכיר שנת השמטה בעבור ואכלו אביוני עמך, וטעם ששת ימים בעבור וינפש בן אמתך והגר, ואמר אחר כן ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו והעקר הדבור השני, וטעם שלש רגלים להתקבץ כל ישראל לעבודת השם, ובשמרם חג המצות יזכרו הדבור הראשון ולא יעבדו ע"ז על כן שב להזכיר הפסח, לא תשחט על חמץ, ובעבור שהזכיר שהם חייבים לבא שלש פעמים ויביאו ראיון הזכיר גם הבכורים, ובעבור גדול הגדיים בזמן הבאת הבכורים הזכיר לא תבשל גדי, ועוד אבארנו:

ואחר שמצאנו במשנה תורה כי ימכר לך אחיך העברי, ידענו כי גם זה שהוא עבד עברי כמהו ואין עבד כמוך, ואע"פ שהאמת הוא מה שהעתיקו חכמים שזה העבד הוא ישראלי, אזכיר דברי המכחישים, יש אומ' שעברי מבני עבר, וטעם אברם העברי כן. ויש אומ' כי נקרא כן בעבור שבא מעבר הנהר, ויש להם סמך, ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, וכל מי שהוא מבני אברהם יקרא עברי, א"כ הישמעאלים והעמונים והמואבים והאדומי' עברים הם, ואם נסמוך אל עבר יהיו גם עברים שלשה עשר בני יקטן ואחרים אמרו שטעם עבר המדבר בלשון עבר, גם אלה אמרו כי גם הכנענים יקראו עברים כי הם מדברים בלשון העברים על שם עבר בן שם, על הזכיר בפסוק אבי כל בני עבר, ועבר היה עובד השם, ואברהם היה עברי ביחוסו ודתו, ומואב ועמון אם הם בייחוש כן לא יקראו עברים, גם כן ישמעאל כי הכתוב אמר כי ביצחק יקרא לך זרע, לא בישמעאל, גם עשו לא יקרא עברי כי אם אדום ואבי אדום, וכן אמר הנביא ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי. והנה לא תמצא בכל המקרא מלת עברי כי אם על בני יעקב, ומעלת אברהם היתה גדולה ושמו נודע בכל מקום, כי בנה מזבחות לשם והוא קורא בשם, גם כן יצחק, ואמרו בני חת לאברהם נשיא אלהים אתה בתוכנו וליצחק נאמר כי עצמת ממנו (עד) מאד, גם הכתוב אמר עליהם ויוכח עליהם מלכים. ומקנה רב היה לאברהם גם ליצחק גם ליעקב, וזה הדבר נשמע מסביב, וזה פירוש לאכל את העברים לחם, וטעם מארץ העברים מהארץ שידורו שם העברים, או טעמו כאשר פירשתי לך שיחשבו שהארץ להם אחר שנתנה השם בפה, והעד והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם, על כן אמר משה אלהי העברים נקרא עלינו, והטעם אלהי אברהם יצחק ויעקב, או טעמו אלהי אלה העברים שהם ברשותך, והוא הנכון. ויש אומ' כי עברי שישוב לדת העברים, וזה לא יתכן שיקרא עברי מי שאינו מהיחש, ואלה למה לא קראו לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש, ואין יהודי מי שאינו ממשפחת יהודה, ואל יטעון טוען באיש ימיני כי נקרא על שם המלכות, ואין פירוש מתיהדים שיתיחשו אל יהודה, ואם זה העבד העברי איננו ישראלי למה יעבד שש שנים לבדם והישראלי עד שנת היובל והפרשה הסמוכה לזאת וכי ימכור איש את בתו אם היא ישראלית. ואלה השבושים ארעו לאלה בעבור האשה וילדיה, גם מלת ועבדו לעולם, ומה שמצאו כתוב בפרשה אם עבד יגח השור, והם אמרו כי הוא העבד העברי הנזכר, וחכמינו הוציאו לאור כל אלה:

כי תקנה, מיד בית דין שמכרוהו בגנבתו, או בעצמו כי כן כתוב ונמכר לך, לולי הקבלה:

שש שנים, אפרשנו בפסוק כי משנה שכר שכיר:

לחפשי, היו"ד נוסף כיו"ד למשעי, או הלמ"ד נוסף, והוא תואר השם. וטעם חנם אם הוציא אדניו עליו אם חלה ברפואות לא יפרעם, או נזכר כן בעבור שנמכר לגר תושב יגאל בכסף, ואם נמכר לעברי בלא כסף:

יצא בגפו, כמו גופו, וקרוב מהם על גפי מרומי קרת, והטעם בגופו עבד ובו בא אל בית אדניו לבדו לא עם גוף אחר, בעבור שיזכיר ויצאה אשתו עמו, והזכיר אם בגפו יבא בחלקי הדברים בעבור הבא אחריו:

אם אדניו יתן לו אשה, זה יורה שהיא כנענית כי לא יתן אדם רק מה שהוא ברשותו, והיא אמתו מאחת האומות, ואין צורך עד שתהיה כנענית רק היא מצרית או אדומית ומן הגוים שהם סביבות ארץ כנען כי כן כתוב מהם תקנו עבד ואמה. ודע כי תבואת הזרע תשתנה בהשתנות המקומות על כן נבחרו בני אהרן לכהנת עולם:

ומעתיקי התורה אמרו כי לא ירצע עבד עברי אם יחסר אחד מהתנאים כמו אהבת אדניו וביתו ואשתו ובניו ויהי טוב לו עמו, וכן דבר סורר ומורה ודברם נכון:

אל האלהים, הם הדיינין והם הכהנים או השופטים שהם המלכים כי התורה ביד הכהנים, ומשנה התורה ביד המלך, ונקראו אלהים כי הם פקידי אלהים בארץ והגישו השני שב אל האלהים. ויאמר הגאון כי טעם הדלת והמזוזה להזכיר פסח מצרים שפסח השם על הפתח והוציא כל ישראל מבית עבדים, ולמה אהב זה הישראלי להיותו עבד, ואחרים אמרו כי הטעם לשמור דלת אדניו. וכפי דעתי כי טעם הרציעה להיותו נסמן, ודייני ישראל יושבים בשער המדינה ובעז יוכיח, ובן סורר, ושוכב עם נערה מאורסה, והטעם לעשות הדבר בגלוי, וכן הנרצע בדלת המדינה, ואם יטעון טוען כי אין דלת כמו שער, יוכיחו בין שנינו דלתים ובריח:

ועבדו לעולם, אמרו חכמינו כי הוא עולמו של יובל, ובפרשת הר סיני מפורש עד שנת היובל, וכן אם מת אדניו יצא חפשי כי הכתוב אומר ועבדו, והנה מצאנו וישב שם עד עולם והיה זמן קצוץ:

וכי ימכר איש, זה האיש ישראלי ואין משפט יציאתה לחופש כזכרים ואין צורך לפי' הגאון לא תצא לא תשב. ומשפט זאת האמה אמרו חכמינו שאדניה קנה אותה לבעול אותה בהיותה בוגרת כי הבוגרת איננה ברשות האב, וזה טעם יעדה שהיא יעודה שיקחנה לעצמו או יעודה לבנו או שיפדנה אביה או אחד ממשפחתו, וזה טעם והפדה, על כן לא הזכיר שם הפודה. ויתכן להיות והפדה פועל יוצא לשנים פעולים, וישוב אל אדניה שיבקש פדיון השנים שנשארו עד היותה בוגרת.

ויאמר המתרגם ארמית כי לעם נכרי לאיש נכרי, ויאמר הגאון כי כמהו הגוי גם צדיק, ובאלה עמודי התורה נתלה המהביל להחליף מלה במלה ואמר כי ההר תחת העם, גם וזה הדבר תחת העם ויהי ביום השביעי תחת הרביעי, דור השביעי תחת השמיני ואחרים רבים, וכבר פרשתים כלם בלי חלוף, וספרו ראוי להשרף. ואני אומר כלל כי יש לנו בתורה מקומות ידועים ששמום חכמינו כדמות אסמכתא והעיקר ידעוהו, כמו וירש אותה, כי היה ידוע בהעתקה שהאיש יירש את אשתו, ודרשו זה הפסוק להיות כמו זכר, כי כל ישראל ידע פירוש הפסוק שהוא כמשמעו ופשוטו, כי לא יתכן שיאמר אדם תנו את נחלת ראובן לשמעון והוא רוצה לומר הפך הדבר לתת נחלת שמעון לראובן, והעד שכתוב ואם אין אחים לאביו, והנה אין לו טעם, כי מה טעם לומר ונתתם את נחלתו לאחי אביו, ואמר ואם אין אחים לאביו תתנו את נחלת אשתו לו, ועוד לא היה ראוי שירש האיש את אשתו אם היו אחים לאביו, והנכון שהפסוק הוא כפשוטו, והוסיפו בו טעם דבר קבלה, וכן והיה הבכור אשר תלד. הוא כמשמעו, גם היה להם קבלה כי הגדול באחים הוא המיבם ודרשו זה הפסוק לזכר ולאסמכתא, וכן לעם נכרי שהי' להם בקבלה שלא יוכל אדם למכור בתו פעמים, ושמו להם זה הפסוק לאות ולזכר, ופשוטו כמשמעו, וכן הוא, כי הישראלי ימכור עצמו לגר תושב גם לישראלי, ויש לו ממשלת למכור בתו רק לישראלי, לא לעם נכרי, וזה הכתוב ואם הוא מאוחר הוא דבק עם וכי ימכור איש את בתו לאמה, וכזה רבים. והוצרכתי להאריך כי השמות על שלשה דרכים, האחד שם פרט כאדם הראשון ומשה ואהרן, והשני שם מין כמו אדם כי יהיה בעור בשרו, ויאמר יהודה לשמעון אחיו, כי שב שם פרט כמו מין, וכן ויהי לי שור וחמור, והדרך השלישי שם על רבים ולא יתכן שיקרא בו היחיד כמו טף וקהל ועם וגוי ומחנה. ופי' הגוי גם צדיק אבימלך וביתו וממלכתו כי כן כתוב וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו, ועוד כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה:

וטעם כמשפט הבנות, כמשפט בנות ישראל יעשה לה, הוא או בנו:

וכן אם אחרת (אם) יקח לו, הוא או בנו:

שארה, מזונותיה, ומצאנו משארותיך, והנה הלחם. גם יש שאר בשר, וימטר עליהם כעפר שאר, ויתכן להיות זה כן מה שיהיה בשרה:

כסותה, כמשמעו, והשיעורין ידענום מדברי קבלה:

ועונתה, יש אומרים כי פירושו דירתה, וכמהו וענתה שמה, גם שניהם מגזרת מעונה, וכן וענה איים. וקדמונינו אמרו שעונתה רמז לעת השכיבה, וכבר הראתיך בספ' קהלת שמלת עת מזאת הגזרה, ופי' וענתה וענה אינו כ"א כמשמעו:

והנה כן ואם שלש אלה אינו על שארה כסותה ועונתה כי אם על יעדה לו או לבנו או הפדה, וכן ואף לאמתך תעשה כן ישוב על הענק תעניק, והעד שפירושו כן שאמר הכתוב בבגדו בה, והטעם כי אם האב יבגוד בבת למכרה לנכרי לא נעזבנה אנחנו ונוציאנה מרשותו ולא ימשל בה.

ויצאה חנם, בהיותה בוגרת. וטעם אין כסף אם מכרה האב כי נשארו לבגרותה חמש שנים והיא הגיעה קודם הזמן, לא יבקש מהאב כסף כדי החדשים שנשארו. ולא יתכן שישוב ואם שלש אלה על אלה הקרובים בעבור ויצאה חנם אין כסף ואין כן משפט הבנות:

מות יומת, הדבר תלוי בבית דין:

ואשר לא צדה, כמו בצדיה, ואתה צודה את נפשי, וצדיה הפך שגגה:

אנה לידו, כמו מתאנה הוא לי, והטעם סבב השם לידו והכהו בלא צדיה, וזה הטעם יתברר לך בפסוק מי יתן והיה לבבם זה להם:

וטעם ושמתי לך מקום הם ערי מקלט:

ואם עשה בזדון, בערמה, עד שהרגו הוא או אחר, אפילו שינוס אלי להמלט קחוהו מעל מזבחי וימות, וזה הפך הפסוק הראשון, כי בעבור שהשם אנה לידו, שם לו מקום לנוס שם, וההורג בזדון אין לו מקום לנוס כי ממקום קדוש ילקח למות וטעם מזבחי מקום קדוש, ואין צורך להזכיר קדש הקדשים כי אין הכהנים נכנסים שם ואף כי מי שהוא זר מזרע אהרן. גם יש לו טעם אחר, אם היה ההורג אפילו כהן שהוא מקריב זבח לפני לא יונח בעבור שישמש לפני, לולי דבר הקבלה. ויאמר הגאון כי פירוש להרגו, והרגו, וכן לשכב את בת יעקב:

ומכה אביו, הזכיר בתחלה מכה איש ומת מות יומת, גם הוא דרך כלל, ואחר כך פרט אם הכה בלא צדיה או בזדון, ואמר כי המכה האב ולא הזכיר ומת, וחכמינו אמרו כי לא יומת עד שתהיה המכה נראית, שיצא ממנה דם.

וטעם ואמו כן הוא, ומכה מושך עצמו ואחר עמו, והוא ומכה אביו ומכה אמו:

וכן וגונב איש ומכרו וגונב איש ונמצא בידו, וזה האיש ישראלי קטן או גדול, ויהי טעם הגדול שיגנוב לבו והקטן כמשמעו:

ומקלל אביו, גם חכמינו אמרו עד שתהיה הקללה בזכירת השם כמו ויקללם בשם ה'. ויאמר הגאון כי נכנס פסוק וגונב איש בין מכה ומקלל כי רובי הגנובים הנמכרים הם קטנים ולא יכירו אבותיהם, ויתכן שיכום או יקללום והם לא ידעו והעון על ראש הגנב, וטעם ומקלל חיים או מתים:

או באגרף, דבר קשה, ובדברי הקדמוני' בעלי אגרופים ויתכן היות האל"ף נוסף ויהי מגז' תחת מגדפותיהם, וטעמו חתיכת עפר, כי פירוש פרודות הגרגרים:

ונפל למשכב, חולי, כמו כל משכבו הפכת בחליו.

והנה על משענתו כמו ואיש משענתו בידו, והחכמים אמרו שפירוש על משענתו בעצמו, והטעם שלא ישען על אחר, וטעם הפירוש הראשון בעבור שיש לשני עדים נאמנים. וטעם רק שבתו יתן, שבתו בביתו ולא יתעסק במלאכה. והגאון אמר שפירושו שביתתו מאומנותו, והראשון נכון בדקדוק, והטעם שיתן כדי שבטלו ממלאכתו, ושכר הרפואות, והמרפא, והם שנים, והם שבת ורפוי, ועוד עמהם שלשה קבלנום מאבותינו והם בשת וצער ונזק, ולהתיר דברי הרופאים דברי יחיד הם כי לפי דעתי כי האמת להשען ישר דרך על בוראו ולא על בינתו כן בדרך המזלות ובדרך הרפואות, כי הכתוב אמר אני ה' רופאך, ואין צורך לעשות רופא אחר שותף עמו וכן אמר והסירותי מחלה מקרבך, וברך את לחמך ואת מימיך, והפך זה אשר לא תוכל להרפא. גם כתוב באסאגם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים, וכן כתוב מחצתי ואני ארפא, כי הוא יכאיב ויחבש:

וטעם ורפא ירפא מבנין הכבד הדגוש ואיננו כמו הקל, והמכה היא מיד האדם ויוכל אדם לרפאותה, ומי ירפא שיכה השם, רק הכתוב אמר יך ויחבשנו, וטעם אשר לא תוכל להרפא כאשר תרפא ממכת בן אדם:

וכי יכה איש את עבדו, אמרו המכחשים כי זה עבד מתיהד, וכן עבד עברי, ופירשו ינקם להכות אדניו. וחכמינו העתיקו כי ינקם יקח נקמת העבד המוכה, שיהרג האדון בחרב, ואחר שמצאנו חרב נוקמת נקם ברית נקום נקמת בני ישראל עזבנו הפירוש הראשון. ואמר הגאון כי הכתוב לא הזכיר הבן והזכיר העבד בעבור שהאב חומל על בנו:

וטעם אם יום, יום שלם שהוא כ"ד שעות, ובפירוש פרשת ויקהל אאריך מעט:

וטעם או יומים, שתהיינה השעות הנזכרות בשני ימים:

כי כספו הוא, טעמו כאשר נתן כספו הוא צריך ליסרו, גם יש אומר לא יוקם כי הוא חומל על כספו:

וכי ינצו, בנין נפעל והנו"ן שרש מגזרת אוהב מצה כמו מריבה:

ונגפו, זה או זה וכן באש ישרפו אותו ואתהן, זאת או זאת:

ילדיה, ואם לא היה אחד:

וטעם ההרה בעבור שהיא עומדת כספה היינו חושבים כי אין משפט זאת כמשפט כל הנהרגין:

ולא יהיה אסון, באשה:

ענש יענש, וטעם כאשר ישית עליו בעל האשה אם יקבל למלאות רצון הבעל יתן לו ולא ילך אל המקום הנבחר לכהנים או אל מקום השופט, ואם לא ירצה לתת אשר ישית עליו ילך לבית דין ויתן על פיהם. והטעם בדבור פלילים או כמשפט

פלילים מגזרת ופללו אלהים:

ואם אסון יהיה לאשה יומת, כי בתחלה אמר וכי ינצו והוא נתכוון לעשות רע לרעהו, ואם לא נתכוון להרוג האשה יהרג עליה ולא על בניה, כי אינימו חיים עד צאתם לאויר העולם, רק עונש עליהם.

והמכחשים יפרשו כל אלה הנזכרים שהם כמשמעם, ומעתיקי התורה אמרו כי יש כופר לכלם והנה יהיה פי' עין תחת עין כי החובל חייב שיוציאו עינו תחת העין שהוציא, רק אם יתן כופר עינו, וזה כטעם וגם בעליו יומת, ואחר כן אם כופר יושת עליו, ובפרשת אמור אל הכהנים אאריך מעט: וטעם להזכיר עין ושן ויד ורגל כי יוכל אדם לעשות בעין אחת אם נעדרה אחותה מה שלא יוכל אדם לעשות כן ביד אחת, גם יעשה ביד אחת מה שלא יוכל לעשות כן ברגל אחת, גם יש שן שהעונש מעט, והיא שן העבד עד היותו בן שבע שנים. ויש אומ'כי אלה האברים הם בחוץ לצורך בן אדם, העין לראות כי רובי המלאכות תלויות בה, והידים הם האומנים, והרגלים לשאת הגוף, והזכיר השנים בעבור שישחית סור השנים הדבור, גם יזיק שלא יטחן המאכל, ויש מלאכות תלויות בדבור, ולא הזכיר הכתוב האזן כי היא מצד הפנים ויש לה אורחות עקלקלות ולא תבא לידי נזק מהרה מדבר חוץ, גם לא הזכיר האף כי אם ינזק ימות האדם:

כויה, היא מכת אש:

פצע, לרצץ העצם, וכן הכה ופצע:

וחבורה, היא המכה בבשר ובעור שתעשה לחה נקראת כן בעבור שתתחבר אליה כל לחה רעה וכל דם שאינו זך.

את עין עבדו, אמרו הקדמונים כי זה איננו ישראלי כי משפטו כעין החפשי כל מי שהוא מעין יעקב, וזה עבדו מתיהד מהגוים ששב לדת ישראל. ויאמר הגאון כי טעם עין ושן בעבור חם שראה גם ויגד, והנכון בעיני כי הכתוב דבר על ההוה, כי המכה את אחר בפנים, ובם אין אבר מסוכן כעין ושן, בין המכה באבן או בעץ או ביד, גם זה מוסר לאדון שלא יוסר עבדו יותר מדאי ויפחד אם יכנו יעשה דבר שלא ימשול בו לעולם והמכחשים אמרו כי זה הוא העבד העברי, ואם יעלו שני הפירושים בכף מאזנים ויהיו שוים תכריע הקבלה את האמת.

גם הם קבלו כי יצא העבד בכ"ד ראשי אברים, על כן אמרתי כי הכתוב באר הנמצא תמיד וסמך בנשארים על התורה בעל פה:

כי יגח, מהבנין הקל, וטעם להזכיר או את אשה בעבור שיש מקומות שאין מנהג הנשים ללכת אל מקום ששם השוורים כמו בשדות, שלא יחשוב אדם לומר היא הביאה שיצאה ממנהג המדינה, וזה הפי' בעבור והמית האיש איש או אשה, וכן טעם או בן יגח, נער קטן או נערה קטנה, שלא יאמר אדם למה לא שמרו אבות הנער אותו, כי לולי היותו נער היה בורח מפניו ונמלט, ובעבור אלה שניהם בא גם הראשון:

וטעם ולא יאכל, אם ישחטנו אדם קודם שיסקל, ויתכן ששחטו אדניו והוא לא ידע אם נגח וקדמונינו העתיקו כי כל מקום שנאמר בו לא יאכל הוא אסור בהנאה:

מתמול שלשום, קודם אותו היום ואין לנו צורך לפירוש הגאון שאמר שטעמו שיועד בבעליו שלשה פעמים:

והועד, אזהרה בעדים כשרים. ומעתיקי התורה אמרו כי וגם בעליו יומת שהיא מיתה בידי שמים, ונכון הוא כי אין כופר למומתים בבית דין. גם יתכן להיותו כמו עין תחת עין כי חייב הוא שימות אם לא יתן פדיון נפשו:

אם כפר יושת עליו, אל תתמה כי אין זה הכתוב מכחיש ולא תקחו כפר, כי כתוב שם לנפש רוצח, ובעל שור נגח אינו רוצח בזדון:

אם עבד, אמרו חכמינו שהוא כנעני, ולפי דעתי מאחד הגוים, ולא הוא רחוק בעיני גם כנעני, וכסף שלשים שקלים דמי העבד האמצעי בימים ההם. והמכחשים אמרו כי הוא עבד עברי וטעם שלשים להיות חמשה שקלים בכל שנה:

וכי יפתח איש בור, שכבר כרהו אחר או יכרנו הוא בתחלה. וקדמונינו אמרו ששיעורו עשרה טפחים:

שור או חמור, או כל בהמה, והזכיר אלה שניהם כי הם נמצאים יותר:

כסף ישיב לבעליו, יש אומ' שיתן דמי הנופל ויקח המת. והמעתיקים אמרו כי והמת יהיה לו שב אל בעל השור או החמור ואין פירושו שיקח דמי שורו גם יקח המת, רק יקח המת מדמי שורו, וכן אם נשבר יקח הנשבר ודמי השכר, בעבור שישתתף בנזק ואם הוא מעט, וזאת היא האמת:

את שור רעהו, שור סמוך אל רעהו כהסמך שור אל איש, ואלו היה כדברי בן זוטא היה כתוב את השור שהוא רעהו, ומשפט שיחצון החי והמת בהיות הנגוף והנוגף שוים, ומשפט המשונים לא הזכיר הכתוב, רק היה בקבלה, ואין לנו צורך להזכיר כל שהוא חקוק בנזיקין:

והמת יהיה לו, על דעת איתני עולם כראשון:

ישלם ארבע צאן, אולי יפחד, ואם היו חיים ישלם שנים שיתכן שיעשה תשובה להשיב הגנבה. ועונש השור חמור בעבור שני דברים, האחד כי גנבת השה קלה והוא ישאנו בסתר, והשני כי בשור יחרוש האדם ובהגנב שורו יזיקנו רב: