אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר כב

אם במחתרת, מטעם חתר בחשך בתים. ואחר שאמר הכתוב אם זרחה השמש עליו ידענו כי החותר בלילה יחתור כי ביום לא יוכל, כי ביום בני אדם יראוהו ובלילה אין מושיע, ויתכן שיהרג הגנב בעל הבית על כן אין לו דמים, ודמים כמו דם, כי כן דמיו בו, דמו בנפשו, ונקרא כן בעבור היותו אחד והוא נושא כל הארבע, וחכמי הרפואות יודו כן, והטעם אין מי שיבקש דמו לגאול ואם בעל הבית הרגו ביום יאמר לו הרי בני אדם עוברים ונמצאים בכל מקום למה לא הראיתם שהיה חותר:

וטעם שלם ישלם שב אל הגנב החי שאמר בעדו שלם ישלם שור:

ונמכר, בית דין ימכרנו והיה נתכן להמכר כדי גנבתו לולי שהיה קבלה ביד אבותינו כי לא ימכר עד שתהיה גנבתו כנגד שומתו, גם הוא הנכון והאמת:

כי יבער איש, ירעה מגזרת ובעירנו ובעירו, מהבנין הכבד הנוסף:

ובער, מהדגוש, וכן ואתם בערתם הכרם, ובעבור שהוא מזיד אמר הכתוב מיטב, ואם אין לו שדה יתן לו דמי שדה טוב משדה רעהו:

כי תצא אש, בעבור שלא נשמר להסיר הקוצים יענש ואם איננו מזיד על כן החל כי תצא, ובא פסוק המבעיר אחר כי יבער איש והוא דרך צחות:

גדיש, האלומות:

הקמה, טרם קציר.

או שדה, בעבור הזרע. והקדמונים העתיקו את כל אשר בשדה שיש מנהג בו להיות:

כסף או כלים לשמור, הוא שומר חנם:

וגנב, באמת או השומר אומר כן:

ונקרב בעל הבית, בעל הכסף יקריבהו אל הדיינין:

במלאכת רעהו, כמו לרגל המלאכה ושם פירשתיו. וטעם אם לא יודה על השבועה ישלם שנים לבעל הכסף, ואם השומר יפרע לו ממונו יקח שנים מהגנב:

על כל דבר פשע, יש לו שני פירושים, האחד על כל דבר שיפשע אדם ויגנבנו והשני כל דבר שיצא מתחת רשות בעליו, כטעם ויפשע אדום:

על שור, ואחר שהזכיר בתחלה כסף או כלים אמר כי גם כן משפט שור וכל אבדה, ואם ימצא הנגנב ביד השומר ישלם שנים כי הוא עשה עצמו גנב, וכן על האבדה שלא הודה בה וידע למי היא:

וטעם אשר ירשיעון אלהים, את הגנב או בעל הבית הוא אשר תמצא בידו האבדה:

חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור, זה שומר שכר, והזכיר עם שומר חנם כסף או כלים בעבור שאין טרח בשמירתם, והעד כי זה שומר שכר והראשון שומר חנם שאמר ישלם לבעליו והראשון ונקרב.

וטעם ומת על פי השומר:

נשבה, שלקחו גדוד באונס:

שבועת ה', תהיה מפרדת בין שניהם.

ולקח, המת או הנשבר, ולקח השבועה בנשבה:

יביאהו, יביא מהטרוף להיותו לעד, וכן כתוב כאשר יציל הרועה:

בעליו אין עמו, לפי הדעת היה נראה כמשמעו, וכאשר הסתכלנו מה שהעתיקו הקדמונים ראינו שגם הוא נכון:

בא בשכרו, בא לו זה הרע בעבור שכרו שלקח:

מהר ימהרנה לו לאשה, מגז' אחר מהרו ושם פרשתיו. ובעבור שמצאנו באנוסה חמשים כסף אמרו כי כן מהר הבתולות ודרך דרש כי כ"ף וה"א ממלת כמהר יורה שכתובת בתולה מן התורה, ויותר היה נכון לדרוש כן מהטעם כמהר, כמה הוא, רי"ש הוא, שהם כסף זוזי מאתן וחכמינו העתיקו שיש עליו עונש בושת ופגם:

מכשפה, אמר ר' יונה כי הה"א נוסף, ולא דבר נכונה, כי כל ה"א נוסף בשמות או בשמות התאר חוץ מהפעלים בעתיד כלם הם מלעיל, על כן מכשפה היא נקבה, ואנחנו נדע כי משפט זובח לאלהים או זובחת אחד הוא, גם כן מכשפה, וכן משפט המכשף, רק בעבור שהנשים כשפניות כאשר אפרש בפ' כי תצא למלחמה הזכיר הכתוב כן, וכבר הזכיר המכשף שם:

וטעם לא תחיה שהיא חייבת מיתה, ואם אין זאת המכשפה ישראלית אסר הכתוב למכור ישראל ממנה שום מחיה, והעיקר שלא תהנה מישראל שום הנאה:

כל שוכב עם בהמה, הכתוב דבר על ההוה יותר, וגם כן משפט נקבות העוף:

זובח לאלהים, והטעם הידועים בעולם כמולך וכמוש, גם נודע בפתחות הלמ"ד שהזובח אפילו למלאכים יחרם, אם הוא הזובח קהל יהיו לחרם הם וכל אשר להם, ואם הוא יחיד אמרו המעתיקים שהוא יהרג לבדו:

וטעם לה' לבדו שלא יעשה כמעשה הכותים את ה' היו יראים.

וגר לא תונה, פירש בו הגאון בעבור שהוא סמוך עם זובח, שדין הזובח על ישראלי. וטעם וגר לא תונה כמו נעמן שהיה משתחוה גם לאלהיו. וטעם וגר לא תונה הוא גר תושב כי אין לו עיקר ממשפחה, וכל אחד מן האזרחים יכול להונותו בהונו גם בדירתו גם להביאו לידי לחץ על ידי עדות, כי הכתוב אמר לא תענה ברעך:

לא תענון, בלשון רבים, כי משפט הרואים הענוי והחרישו כמשפט המענה, על כן כתוב אם ענה תענה והרגתי אתכם:

וטעם אם כסף תלוה את עמי, להוציא הגוים שהם נכרים גם נסמך אל השם העני שלא יחשוב העשיר שהשם יאהבנו יותר, על כן העשירו:

וטעם עמך שאתה חבירו, ואע"פ שאתה נושה לא תהיה לו כנושה שתקבל דורון שחד ממנו כדי שלא תבישנו:

ואמר תשימון להכניס העדים:

וטעם נשך, היא נשך תרבית, ונקרא נשך כי משפט הנשך שיגדל רגע אחר רגע.

שלמה, בלשון הקדש איננה כמו שמלה, כי שלמה שם פרט והוא שיתכסה בה האדם, וכן עוטה אור כשלמה, והנה כל שלמה שמלה ואין כל שמלה שלמה. ואם ישאל השואל מה יועיל לנושה לקחת כל יום שלמתו, מזה הכתוב נלמד כי אם ימצא בביתו בגדים אחרים ימכרו בנשיו ויקח הנושה השלמה כל יום שלא יקח נשי מאחר, כי בלילה אסור לישראלי לקחתה:

וטעם כי יצעק אלי, כיתום והאלמנה הצועקים, והעונש להיות הבנים יתומים כי יתום ענה, והעונש בצעקת הנושה בו, להצריכו גם הוא כי יביאנו לידי עוני לקחת נשי ותלקח שלמתו. ואשר יעיד על פירוש שמלה שאמר היא שמלתו לעורו, ויש עד אחר מכחיש ועל פיו לא יקום דבר והמשכילים יבינו:

לא תקלל, בסתר או בגלוי והגאונים הפרישו בין קללה ומארה:

מלאתך, כנוי לתירוש:

ודמעך, כנוי ליצהר. ונקרא התירוש כן בעבור רוב ליחת התירוש כי מיד ימלא הכלי כאשר ידרוך הדורך, והעד וכמלאה מן היקב: ונקרא היצהר דמע בעבור שהוא יורד טפות וטפות כדמע העין:

לא תאחר, לתתו לשם, ומפורש הוא האחור בדברי חכמינו. וטעם הדבק בכור בניך, כי זה ראשית פרי הגפן ופרי עץ זית והבכור ראשית אונים. והמכחשים פירשוהו על מצות פריה, ואמרו כי מלאתך היא ההרה כמו כעצמים בבטן המלאה, וטעם דמעך כנוי לזרע, והיה ראוי להיותו הפוך, ואין צורך להשיב עליהם:

ביום השמיני תתנו לי, במחנה על כל ישראל ובארץ על מי שהוא קרוב מהמקום הנבחר לתתו ביום השמיני, ועד זמן קצוץ בדברי הקבלה למי שהוא רחוק, וכן משפט ראשית בכורי אדמה.

וטעם ואנשי קדש בעבור שיש בני אדם שאוכלים כל נבלה וטרפה: וטעם זכירת ובשר בשדה טרפה אחר וביום השמיני שהבכור אסור לך לאוכלו, וכל מי שאיננו בכור מותר לך חוץ אם הוא טרפה:

וטעם לכלב תשליכון אותו, אין ראוי לאכלו כי אם הכלב, והבשר שנטרף יש בו כדמות סם המזיק, על כן התיר לתת הנבלה לגר או למכרה לנכרי ולא הטרפה: