אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר כ

מספר עשרת הדברים על דעת כל המפרשים שהראשון הוא דבור אנכי והשני לא יהיה לך ואני אגלה לך דעתי בפ' ואתחנן. ואלה הדברים כלם לאוין חוץ מהדבור הראשון והחמישי, כי עקר הרביעי לא תעשה כל מלאכה. וטעם זה הדבור הראשון שתהיה אמונתו בלבו ויאמין כי הוא, וזה טעם אנכי, ויהי' אלהיו שיעבדהו, כי הוא הוציאו מארץ מצרים, ודבור אנכי הוא השרש, והטעם שישימנו לו לאלהים דבק בו, וכן שיודה שהוציאו ממצרים. ודבור לא יהיה לך שני בעבור שמי שישים שותף עם השם הנה הוא מודה כי יש שם, גם יש לו שותף, על כן אמרתי שדבור אנכי הוא השרש והוא כנגד העצם הנושא את התשעה המקרים, וכדמות האחד בחכמת הספירות. והדבור השלישי נשיאות השם לשוא, והנה הוא קרוב ממעלת הדבור השני ואם הוא תחתיו, וזה דרך חכמי הודו האומרים כי השם לא ידע החלקים, כי אלו היה יודע הנשבע בשם לשקר כי השם שומעו היה ירא ממנו. והדבור הרביעי שביתת יום שביעי, והוא קרוב ממעלת נשיאת השם לשוא, והטעם שחכמי יון אמרו כי לעולם השם הוא בורא, והנה כל עושה מלאכה בשבת מכחש מעשה בראשית הדבור החמשי כבוד הורים בעבור שכבודם תלוי בכבוד שמים, כי הם הולידוהו בכח השם והאכילוהו והלבישוהו, ודעה בלב נטועה שחייב אדם לתת גמול טוב למטיבים לו, על כן באלה הדבורים החמשה יש זכר השם, ובחמשה הנותרים אין שם, בעבור שאלה החמשה הם בין אדם לבורא. והחל מדבור לא תרצח שהוא להשחית הגוף, ואחר כן לא תנאף אונס בגוף, ואחר כן לא תגנוב והוא בממון, ועד שקר בפה, ולא תחמוד בלב, והוא הקל כנגד האחרים. והגאון חבר אזהרות והכניס כל המצות בכלל אלה דבר הברית, ואני אומר לך ברמז כי הדבר הקל מאמונת האדם עם בוראו קשה מכל דבר בינו ובין נברא כמהו, כי כל נברא ימות, וההפרש בשכיבה המותרת להיותה בגלוי ולא בסתר, והממון עשה יעשה לו כנפים, ואין אדם שלא יחטא בלשונו להוסיף או לגרוע, וכל לב חומד ומתאוה חוץ מלבות אמונים. וטעם דבור אנכי שידענו ויאהבנו בכל לבו וידבק בו ויהי לנגדו תמיד ולא תסור יראתו מעל פניו, וטעם לא יהיה לך אלהים אחרים שלא יאמין באומרים שמלאך הכבוד הפקיד על העולם, ולא יעשה צורות להוריד כח עליונים וטעם לא תשא בעבור שכל שם הוא מקרה ונושאו הוא המזכירו בפה, וטעם זכירת יום השבת שהוא אות כי יש לעולם תחלה, וטעם כבוד אבות שכבוד אתה עושה לשם, וטעם לא תרצח על בן אדם, שלא תשחית צורה לא מלאו ימיה עוד להתבונן למה נבראה, ולא כן הבהמות כי אין מקוה להם, וטעם לא תנאף להאניס מה שיש ברשות אחר, או ברשות העצם, ושאינו ממינך וחוץ לתולדת ומפסיד הזרע וטעם לא תגנוב לב גם ממון, וטעם לא תענה שתרחק מהכזב, וטעם לא תחמוד כמו גזל ועושק ומרמה בעבור חימוד הלב, וכל המצות מבוארות הנה באר היטב במשנה בתלמוד ובתוספות:

וטעם מבית עבדים שהייתם כעבד דר בבית העבדות, והראיה כי כן פירושו מהיות להם עבדים:

וטעם על פני אחר שתדע שאנכי בראתי הכל וכבודי מלא הכל, לא יהיה לך אלהים זולתי:

וטעם על פני כמו על פני אהרן אביהם, וזה כדברי אחד מנבוני הלב אל תכעיס את אדוניך למרות את פיו והוא רואך:

פסל, מגזרת פסל לך, פסל אבן או עץ, או תעבוד כל תמונה כאשר היא:

אשר בשמים ממעל, הם הככבים והמזלות והמאורות:

ואשר בארץ מתחת, תבנית דגה, והוא שם כלל לכל הנולדים מהמים וגדלים בם.

והנה דבור לא יהיה לך באמונת הלב, ולא תעשה פסל להיות בלבך לאלהים, גם לא תשתחוה לו אם יכריחך אדם, ולא תעשה דבר שהוא מעבודתו וטעם אל קנא כי בני האדם בראתים שיעבדוני וכן הכתוב אומר ולכבודי בראתיו, ואם הוא עזבני ועבד אחד מבריאותי הנה עשה הפך רצוני, גם אני אקח נקמה ממנו ולא אנקנו וזה טעם אל קנא, וכדרך בן אדם דבר הכתוב עד שיבינו השומעים, וכן אמר ושמתי אני את פני והכרתי אותו, גם אם היה בנו רע אפקד עון אביו עליו:

וטעם על רבעים, שלא אאריך להם יותר. ואין במקום הזה מה שישאל השואל איך יפקד עון אב על בן, כי הנה מפורש הוא לשונאי, כי אם היה הבן מאוהבי לא יפקד עליו עון האב, והטעם הוא שהשם לא יאריך אפו אם יהיו עד ארבעה דורות שנאי השם כלם, ויש מהם שיכרת הראשון, גם יש השני השלישי, ואין טעם פוקד שיחבר כי אם זכירה כמו פקדתי, ואחר שיזכור כל אשר עשה האב לא יאריך לבן:

וטעם לאלפים, לעולם ועד, וכן טעם לאלף דור, והעד וחסד ה' מעולם ועד עולם, והוא סוד גדול ומופלא:

לאהבי, הם יודעי השם, ואין למעלה מהם:

ולשומרי מצותי, בעבור יראתו אחריהם:

לשוא, האל"ף שרש כאל"ף חטא. ויתכן היות הוי"ו תחת אל"ף והאל"ף תחת ה"א מגזרת שואה ומשואה, כי אותיות יהו"א יתחלפו, ויהי טעמו דבר בטל שאין בו ממש, והטעם כשואה שאין שם ישוב, וכן וגוה מגבר יכסה. וכבר הפרישו חכמינו ז"ל בין שבועת שוא לשבועת שקר. גם יתכן שנקרא שבועה מגזרת שבעה והוא הסוד הכתוב בס' יצירה והיכל הקדש מכוון באמצע. והנה המזכיר השם על דבר ולא יקימנו כאלו כחש השם, כי טעמו הזכירו כאשר הוא השם אמת כן יהיה דברי, ושבועת השם בכל המקרא היא גזרה שנגזרה בלא תנאי, וטעם להזכיר בימינו וכסא כבודו ושמים העליונים, כל דבר שהוא עומד, וכן טעם בחי העולם, והנה הנשבע לשקר הוא מחלל השם, ואין אחר ע"ז קשה מהשבועה, וכאשר אמר על הדבור השני אל קנא כן אמר כי לא ינקה ה' וזאת האזהרה אלו לא היתה כתובה בתורה ידועה היא וברורה היא בדעת שהיא בלב נטועה, וחכמי הלב חייבו מיתה עליה, והשבועה על דרכים רבים, והקשה בזכירת השם הנכבד. והנה ראינו נשיאי העדה נשבעו לגבעונים והם נשבעו על תנאי שהם רחוקים, ועברו כל ישראל על מצות לא תחיה כל נשמה, ולא חללו הנשיאים השם, ואחר שנים רבות קרובות מארבע מאות שנה לא נקה השם את שאול שהמית את הגבעונים בעבור שנשבעו להם בני ישראל, ובאמת המיתם שאול כי כל הנמצא בנוב הרג מאיש ועד אשה, כי כן כתוב והגבעונים היו חטבי עצים ושאבי מים בבית הכהן הגדול, והנה השם לא נקה בן שלא שמר שבועת האב, אף כי הנשבע בעצמו, וכן נשבעו שנים אנשים מרגלים לרחב והיא כנענית והחיוה בני ישראל בעבור שבועת שנים לא ידענו מי הם, ואם כדרך הדרש שהיה אחד מהם כלב לא יתכן, בעבור שהיה בימים ההם קרוב אל שמונים שנה, והכתוב כי אלה המרגלים היו נערים. והנה משה נביא הנביאים בעת התעסק כל ישראל לנצל את מצרים ועיני כל ישראל עליו אז, התעסק בעצמות יוסף בעבור שהשביע את בני ישראל, וכל זה בעבור חומר השבועה, ודוד אמר נשבע להרע ולא ימיר, גם שלמה בנו הרג את שמעי וכן אמר לו שהשביעו בשם. והארכתי בדברים למען ראותי את בני גלותנו במלכות ישמעאל ואדום נשבעים בשם בכל רגע עד שהיה להם לחק ולא ירגישו שנשבעו ואם יוכיחם מוכיח ישבעו שלא נשבעו, והרוצח רצח פעם אחת או שתים, גם הנואף ינאף פעמים ספורות, ואלה ישבעו בכל יום ובכל רגע עד כי חדל השומע לספור כי אין מספר, ואלו לא היה בישראל רק זאת הרעה לבד היא מעכבת ביאת הגואל, והלא יעורו. משנתם אלה עורי לב כי הרוצח את אויבו השיג אל תאות נפשי להנקם, גם כן הנואף והגנב, ואלה יחללו השם חנם, והכתוב אמר כי לא ינקה:

וטעם זכור את יום השבת שיזכור בכל יום חשבון ימי השבוע עד שלא ישכח איזה יום השביעי שהוא חייב לקדשו. ופי' לקדשו לעשות לו מעלה יתרה על כל הימים שלא תעשה בו מלאכה כטעם קדוש השם אותו. ודברי קדמונינו לזכרו על היין גם הוא נכון בדרך אסמכתא למי שאינו נזיר, והוא במקום שימצא שם, כי איננו עובר על מצות הדר בארץ אין יין שם:

ששת ימים תעבד, מותר לך לעבד ואיננו מצוה:

וטעם הסמך שבת לשם בעבור כי בו שבת, וטעם בנך הוא הקטן, כי אם היה בר מצוההוא כמוך במצות אתה. והנה על כל ישראל לשמור בנו או בתו שהם קטנים, ולא יעזבם שיעשו בשבת מעשה שהוא אסור עליו, וכן העבד והאמה והבהמה גם הגר שהוא על דתו, והוא גר שער על זה התנאי ידור בארצך שלא יעשה מלאכה בשבת, הנה טעם כל אלה הנזכרים אתה וכל מי שהוא ברשותך, רק הפרש יש ביניהם בדין, והנה פירש למה מצות שבת:

ואת כל אשר בם, בשמים, כמו המאורות והככבים ובארץ כל רומש ובמים כל שורץ.

וטעם על כן ברך פירשתיו בפסוק ויכלו:

ודרך כבוד האבות פירשוה מעתיקי התורה:

וטעם למען יאריכון ימיך שב אל האבות, כי מלת האריך מהפועלים היוצאים. והנה שכרו אתו לחיות שנים רבות, כטעם יראת ה' תוסיף ימים, ועוד שלא יגלה מהארץ הטהורה ודע כי שכר מצות עשה כפול ממצות לא תעשה, ובעונש הדבר הפוך, כי עונש מצות לא תעשה רב, כי במצות עשה יש טורח ולא כן במצות לא תעשה, רק יש לו שכר על אשר שמר את מצות אדוניו שלא רצח ונאף, ובמעשה שנים שכרים, זה האחד, והשני שכר על טרחו, ומה יקר דבר חכמינו ז"ל להביא ראי' מהדם לא תאכלנו למען ייטב לך:

לא תרצח, והנה אנחנו צריכים לקבלה, בעבור שלא הזכיר בכתוב עם דבור לא תרצח, גם לא תנאף גם לא תגנוב גם לא תענה ברעך, כאשר הזכיר בשנים הדבורים הנשארים והגאון הזכיר מעלות הניאוף שהם שמנה, ודבריו קרובים אל האמת:

ודקדוק לא תענה ברעך לא תענה בו ואתה עד שקר, גם יורה שאסור הוא להשכיר עד שקר, ותהיה מלת תענה יוצאה, כטעם אענה את השמים. ודבור לא תחמד עוד אפרשנו:

וכל העם רואים, רבים כמהו, כמו ראה ריח בני, אשר הבאשתם את ריחנו, ומתוק האור, וזה בעבור התחברות כל חמש הרגשות במקום אחד שהוא על המצח. וטעם וכל העם רואים שכלם ראו זה הפלא אנשים ונשים וטף. וטעם וירא כל העם פעם שנית, כמשפט הלשון כאשר הראתיך, והטעם כאשר ראה כל העם כן אז נעו ממקומם שהיה שם כל אחד כפי מערכתו:

מלת לבעבור בשנים משרתים, וכבר מצאנום שלשה כי למבראשונה:

נסות אתכם, אם יש את נפשכם לשמוע את דברו אשר אז עניתם נעשה:

ובעבור תהיה יראתו, שתזכרו זה המעמד המופלא:

וטעם ויעמד העם מרחוק, וכבר הזכיר ויעמדו מרחוק, להזכיר כי הם מרוב פחדם כאשר שמעו קול השם חזרו לאחור ועמדו מרחוק, ומשה היה עושה הפך מעשיהם כי הוא היה נגש אל הערפל.

ומלת ערפל מרבעת, וטעמה חשך רב ועב וטעם היות השם שם ששם חשך סתרו, כי לא יוכלו בני אדם לראותו, כי הנה השמש והוא גוף ילאו לראותו, ואף כי עושה השמש, ובפ' ואתחנן יתבאר לך זה הסוד.

ואל תתמה בעבור שתמצא וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר והוא אומר כי מן השמים דברתי עמכם, וכן אמר גם משה מן השמים השמיעך את קולו כי הכבוד הוא היורד, ושמים ושמי השמים לא יכלכלוהו. וטעם כי מן השמים, אני השמעתי אתכם את קולי ממקומי, וכבר פירשתי לך למה יקרא השם היושבי בשמים:

ואחר שדברתי אני עמכם פנים בפנים בלא שליח אין לכם צורך לעשות אתי אלהי כסף וזהב, כי רבים מעובדי הפסילים שהם אומרים עד היום כי זאת הצורה תליץ בעדי ותעזרני מול השם: וטעם לא תעשו לכם אחר אתי, כי אנכי אין לי צורך שתעשו אלהי זהב, גם לכם אין צורך כי הנה דברתי אתכם בלא שליח ובלא אלהים אמצעי ביני וביניכם:

מזבח אדמה, וכבודי ידור עמכם ולא יזח על תנאי שתזבחו זבחים לי ולא אבקש מזבח זהב וכסף כי אם מזבח אדמה.

וטעם את צאנך ואת בקרך, אלה הם המינים הקרבים על גבי המזבח:

בכל המקום אשר אזכיר את שמי, בכל מקום אשר אשים זכר לשמי שם, אם תבא אל המקום הנזכר בשמי גם אני אבא אליך וברכתיך. וטעם אבא אליך כדרך בן אדם, והטעם תמצאני במקום אשר אזכיר שמי עליו, והוא מקום הכבוד:

ואם מזבח אבנים, אתהן הם האבנים:

גזית, הטעם כמו ומשרתו יהושע בן נון נער ורבים כמהו, לא תבנה אתהן בנין גזית, והוא מגז' על גזזי צאנו, כי גז חיש, כטעם הכרתה, רק אבנים שלמות כמו שהן נבראות:

חרבך, דע כי מלת חרב שם מין על כל דבר שיעשה מהברזל לחתוך בה:

ודקדוק עליה גם ותחללה על כל אבן ואבן כמו בנות צעדה עלי שור:

והנפת, כי מנהג כורת האבן להניף ידו בגרזן לכרות מהאבן מה שהוא צריך כדי להשוותה:

וסוד לא תבנה אתהן גזית אפרשנו בפרשת צו את אהרן:

במעלות, אחד הצדוקים פירש במעלות מגזרת ומעלה מעל בה', והוא באמת מעל בהשם שיפרש המצות כפי דעתו, גם אין לו דעת בדקדוק הלשון, כי מ"ם ומעלה מעל שרש והוא ע"מ נעל ומחברתו ונעלות בלות, או והדריך בנעלים, והנה מעלו גלה ערותו, רק פי' במעלות כמו ומעלות שבע וטעם אשר לא תגלה ערותך ידוע, על כן קומת מזבח העולה שלש אמות לא יותר, וכבר העתיקו קדמונינו ז"ל צורת הכבש וכל דבריהם אמת: