אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר ב

ויקח את בת לוי, הוא לוי בן יעקב, כי כן כתוב אשר ילדה אותה ללוי, והנה היא אחות קהת, על כן אמר הכתוב את יוכבד דודתו:

ותהר, ידענו כי אהרן גדול ממשה בשנים, ולא הזכירו הכתוב, כי לא אירע לו כלום כאשר אירע למשה בנעוריו. וכמהו על בת שבע שאמר הכתוב קרא שמו ידידיה והוא שלמה, וכבר נולד לה קודם שלמה שמוע ושובב ונתן:

כי טוב הוא, שהיה יפה מראה:

שלשה ירחים, יש אומרים כי בחדש השביעי מתחלת ההריון נולד, גם זה דרש כי לא יוכלו המצרים לדעת מתי הרת האשה:

הצפינו, דגשות הצד"י לדבר בה צחות, וכאשר נדגש הצד"י נרפה הפ"א שהיה ראוי להדגש והוא שם הפועל מהבנין הכבד הנוסף:

ותחמרה, מגזרת חמר:

בסוף, שם צמח ימצא סביב הנהרות:

ותתצב, מלה זרה, וכבר הזכירה בעל הדקדוק:

אחותו, יתכן להיות אחותו ממשפחתו:

ותרד בת פרעה, כי לעולם מקום המים והים למטה הן:

ונערותיה, הן אמהותיה שהיו משמשות אותה:

ותשלח את אמתה, שלחה אחת מהן כי אין מדרך הדקדוק להיות זרועה, כי המ"ם רפה ומ"ם אמה ארכו דגוש לעולם גם אמה מדה היא, כי הזרוע לא תקרא מדה, ועוד מה טעם להזכיר בתחלה ונערותיה:

ותראהו את הילד, הוסיף לבאר:

היליכי, אמר הגאון היא שתי מלות, ולא דבר נכונה, רק היא מלה אחת על משקל והיניקהו לי והוא מהבנין הכבד הנוסף:

והניקהו, מן הפועלים השניים עלומי העי"ן:

ויהי לה לבן, כמו ילד בן לנעמי, ושם משה מתורגם מלשון מצרים. ובדרש ששבעה שמות היו לו למשה, ועוד הוסיפו לו שמעיה וטוביה ואחימלך, והתימה כי השם מקרה הוא, כאשר אפרש בפרשה הזאת בפסוק ואמרו לי מה שמו, ואיך יאמר הכתוב אלה בני בתיה בת פרעה והוא אחד. ודרך לשון הקדש לומר עשו הוא אדום, אברם הוא אברהם, כי אחר שיאמר פלוני ופלוני שנים הם, וכבר הבאתי ראיות גמורות כי נחמיה איננו זרובבל, כי נחמיה עלה עמו, ואחר שהכתוב אומר וכל ישראל בימי זרובבל ובימי נחמיה לא יתכן להיותו אחד גם שם פרשתי כל ימי כורש ודריוש וארתחששתא שהם שלשה. גם בס' דניאל פרשתי כי יהואחז איננו יהוחנן ואף כי צדקיהו, כי לא יתכן שימות בשני מקומות, רק דרך הדרש שמענה ואתה דע לך הסוד, ובדרש אשר לקח מרד שהוא כלב בן יפונה שמרד בעצת המרגלים, גם זה תימה אם איננו על דרך סוד, שהכתוב אומר שזה מרד הוא מבני בניו של כלב, ועוד יקרא כלב בשם גנאי, כי המרגלים הם היו המורדים שלא דברו אמת, ומי שהלך על דרך ישרה לא יקרא מורד, ואלו היה כן יקרא גם הנביא פושע כי הוא פושע בע"ז, וסוף דבר אמרו הגאונים על הדרש אין מקשין בו ולא ממנו:

והאומרים כי ויך את המצרי שהזכיר עליו השם המפורש, איננו נכון כאשר אפרש רק הכהו באבן או בחנית:

נצים, דגשות הצד"י להתבלע נו"ן כי ינצו. אנשים, ושניהם מבנין נפעל:

לרשע, מהם העושה חמס לחברו:

אתה אומר, בלבך, כמו ואמרתי אני בלבי:

אכן, כמו אמת, ויש אומר שטעמו כמו אם כן:

על הבאר, הידועה, ויתכן שלא היתה שם באר אחרת.

מ"ם ויגרשום לנקבות שלא תתערב המלה עם הנו"ן הנוסף בעתיד, כמו נשי עמי תגרשון:

צאנם, במ"ם שלא להתחבר שני נוני"ן:

קראן לו, מלה זרה בעבור שאין על משקלה:

ויקרא את שמו, משה קראו:

וימת מלך, זה, אות שקם אחריו מלך קשה מהראשון, ועוד אפרשנו:

וירא אלהים וידע, על דעת אנשי שקול הדעת, הדעות שתים, דעת היש ודעת העתיד, והקרוב כי הכתוב ידבר על דרך בני אדם, ובמקום אחר ואת צעקתם שמעתי כי ידעתי, ויש אומ' וירא העבודה שעבדו בהם בפרהסיא, וידע אלהים ענוי הסתר: