אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר ג

יתרו חותנו, לפי דעתי שהוא אחי צפורה כאשר אפרש בפסוק ויאמר משה לחובב:

חרבה, הוא הר סיני, וכן כתוב ה' אלהינו דבר אלינו בחורב זכרו תורת משה עבדי. גם יתכן שנקרא חורב שיש שם חורב רב, גם נקרא סיני בעבור הסנה:

בלבת אש, יש אומ' שהוא חסר ה"א, וזה לא יתכן כי אין הה"א מאותיות המשך, כי לא ימצא נעלם כי אם בסוף, והנכון בעיני שהוא כמו לב כי כן מצאנו מה אמולה לבתך. ורובי המפרשים אמרו כי הסנה קוץ כאטד, וטעם הסנה בתוספת הה"א מתוך הסנה שהיה שם, ויפרשו שוכני סנה ששכן בסנה, ומה טעם להזכיר זה בברכת יוסף, ועוד כי פירוש שוכני שהוא שוכן שם תמיד על כן אמר הגאון כי סנה תחלק לשני חלקים האחד קוץ והשני שמים, ואחרים אמרו כי הסנה שמים, ואמרו כי טעם בוער באש כמו וההר בוער באש, והנה שכחו איננו אכל. גם מדוע לא יבער הסנה, כי פירושו ישמר ויסור מטעם כאשר יבער הגלל, על כן אין במלה זכר אש, ואילו היה שם היה הכתוב הופך את דברו, ואני אומר לך הסוד ברמז בפרשה הזאת:

והנה המלאך נראה אליו והוא אלהים הקורא מתוך הסנה: וטעם וירא ה' כי סר לראות, שצוה למלאך שיאמר לו אל תקרב הלום, וטעמו פה כמו הבא עוד הלום:

ויאמר אנכי אלהי אביך, כי השליח ידבר כדברי השולח:

ויאמר ראה ראיתי, אלה דברי המלאך, תראה אמר יעקב האלהים אשר התהלכו אבותי, הוא המלאך, כאשר אמר הכתוב השמר מפניו ושמע בקולו, והטעם כי מלאך השם היה עם האבות, והם הולכים אל המקום אשר יוליכם כאשר היה עם בניהם, וטעם הרועה אותי הוא המוליכו ממקום למקום ונותן לו צרכו והושיעו מכל צרותיו. ואל תתמה איך יהי' המלאך רועה, כי הכל בצווי השם, ולמה לא תמהת על מלת הגואל אותי מכל רע והשם הוא הגואל, רק הוא כאשר אמר דוד חנה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. ועוד אל תפחד איך יהי' מלאך אלהים נביא, כי הנה משה אלהים לאהרן ושניהם בני אדם, על כן נקרא השם אלהי האלהים, וצוה השם על השם, ואמר בתחלה כל מקלל אלהיו ישא חטאו, והמפרש כי זה בסתר לא היה ראוי שיאמר הכתוב ונשא חטאו, רק ונכרתה, כי הנה נוקב השם יסקל באבנים, ועתה שים לבך כי גר שער אין אנחנו מצווין להכריחו על מצוה, רק נתן לו הנבלות ויאכלם, רק על דבר השבת נכריחנו בעבור שהוא ברשותנו, ואם הוא יחלל שבת לעינינו לא נכנו נפש, ואפי' מלקות לא ילקה, רק נוציאהו מגבולנו, ואם הוא יקוב את השם נהרגנו מיד:

ויאמר כי אהיה עמך, אמרו גאונים וזה לך האות שב למלת כי אהיה עמך, ואחרים אמרו כי הוא רמז לאש הסנה, גם זה אות הי' אם הי' המדבר עם משה בספק במחשבתו והנכון בעיני כי אות יתחלק בלשון הקדש לטעמים רבים, כדבר יהונתן וזה לנו האות, וכן וזה לך האות אכול השנה ספיח, לאותות ולמופתים בישראל, והטעם וזה לך האות למה שלחתיך להוציא את העם שתעבדו אותי על ההר הזה, וכן הכתוב אומר המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים, וכן אמר משה לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר, כי ממצרים עד הר סיני ג' ימים, ואל תספור ממקום המדינה, כי הכל יקרא מצרים כי במדבר ילכו שלשת ימים, ואל יקשה עליך שהלכו מים סוף שלשה ימים ולא הגיעו אל הר סיני, כי לא הלכו על דרך קרוב כאשר הוא כתוב, גם אין הליכת מחנה גדול כמהלך ידוע גם יתכן להיות פירוש וזה לך האות רמז לסנה, כי זה מקום מובחר שתעבדוני שמה:

כי אהיה עמך, תשובת מי אנכי:

ואמרו לי מה שמו, הנה נא הואלתי להאריך, כי ליסד מוסד אני צריך. כל יש, עצם, וצורה וגבול, העצם שהוא עומד בעצמו) והצורה הפך הדבר, על כן כל שנים הם אחד, ואין כל אחד שנים והנה כל יש והוא גוף הוא משולם, כי יש לו אורך ורוחב ועומק וכל אחד מאלה יעשה שתי פאות, וכל הדמיונות שהן עד אין חקר מורכבים הם מהשלשה, ואין מספר אחריו, כי המרובע כאחד, והנה שם כל נקרא עצם או תואר, והתואר על דרכים רבים, כאדם מאדמה ואשה מאיש, והנה התואר נלקח משרשו, ויש דרך אחרת על דבר מקרה, כמו בריעה ואיכבוד ומשה, ויש תואר כנגד אחרים כמו מלך גם אלוה, ויש שהתואר בעצמו כמו חכם וגבור וזקן, וטעם כל שם רמז לנקרא, והקורא הוא נושא כל שם בפה או במחשבה, והנקרא לא ישתנה בעבור שנוי השמות, על כן האומרים כי בש"ם יעשו מעשים גדולים לא ידעו הש"ם, וחלילה חלילה מהאומרים כי הש"ם היה חקוק על המטה ובו בקע הים, והראיה הג' פסוקים שהם ויסע מלאך האלהים, ויבא, ויט, רק אלהינו לבדו קרע הים, ואני אגלה לך סוד הפסוקים הנזכרים. דע כי כל הנבראים מהארבעה השרשים לא יעמדו רגע אחד על מתכונת אחת, ותנועות המסבה משתנות כנגד המוצק, והאחד שהוא בלא צורה הוא העומד לבדו, גם השנים האחד מעמידם כי אין מעמדם בעצמם, והנה יש אחד, גם אחד בשנים, וכאשר תספור השנים תמצאם שבעה, על כן היא השבועה, ואם תספור השם הנכבד והנורא תמצאנו שנים ושבעים, ובעבור שאלה הג' פסוקים מע"ב כל אחד, על כן אמרו הקדמונים שֶשָם הש"ם, וכן נאמר בספר הרזים כל שואל שאלת חלום יקרא פסוק ויהי בשלשים שנה, גם הוא ע"ב, גם אם תקח חצי השם במבטא יהי' ככל השם במספר, וזה השם ידעו אברהם, וכן כתוב אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, והוא אומר ה' אלהי השמים, וכן יעקב כי כן כתוב אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, וכן בפר' הזאת ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם, והטעם כי השם נראה לאברהם בשם גם פעמים רבות באל שדי, על כן לא נודע זה השם דעת ברורה עד שבא משה, והוא הודיעו לכל העולם, וכן כתוב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה', ובי"ת באל שדי משרת עצמו ואחר עמו, וכן הוא ובשמי ה' לא נודעתי להם, לכן אמר אחריו לכן אמור לבני ישראל אני ה', וגם פרעה ידע כי יש אלהים רק לא ידע זה השם, על כן לא תמצא זה השם במעשה בראשית, גם לא תמצאנו בספר קהלת, וזה השם הנכבד בעבור שהוא באחד עומד בעצמו, ובעבור שימצא בשנים יִסָמֵך, על כן אמרו ה' אלהים, וכן ה' צבאות, ואל תשים לבך לדרוש כי הוא אות בצבא שלו, כי סוד יש לו, וכן האומרים שהוא שם, הלא תראה הכתוב אומר אלהי האלהים, אלהי הצבאות, ואל יקשה עליך פסוק ה' אלהים צבאות השיבנו כי הכתוב אחז דרך קצרה, וכן הוא ה' אלהים אלהי צבאות, וכן והנבואה עודד הנביא, ויותר ממאה כמוהם במקרא, וטעם דברי יעקב והיה ה' לי לאלהים, כי יש במשולש כח לקבל ואין צורך לשנים, על כן יכול משה להראות אותות ומופתים שלא נבראו בכל הארץ כמוהם בכח השם, על כן אמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, וזה טעם כי מי בשחק יערך לה', כי לא יאמר ליוצר אין בכליך כמוך, והנה כח השם מראה אותות ומחדש גופות כנגד המקבל, והמבין זה סוד השם ידע נבואת וירא אליו, גם ויאבק איש, גם פלא הסנה, ועל דעתי שהוא השני, ולא אוכל לפרש, והנה אין במקרא שם עצם כי אם זה לבדו, על כן לא נזכירהו בכל מקום כי אם בכנוי אדון או אלוה, ודרך קריאתו ידענה כל מבין בדקדוק הלשון, כי קריא"ת כז"ה על שלש מאות ועשרים קריאות משתנות הם, והמשכיל שידע יסוד הנוח והנוע ידע דרך הש"ם, ואיך הוא במבטא, גם אליה הנביא יורה צדק וזה סוד, וטעם אהיה כאשר פירש שהוא אשר אהיה, כי כל יש לא יעמד כי אם הש"ם או בש"ם, וכן כי נשגב שמו לבדו:

ואמר השם ושמעו לקולך כי כן האמינו בו ישראל:

אלהי העבריים, הם השלשה אבות:

נקרא, נפגע, כמו נקרא נקראתי, והטעם כאשר אמר משה פן יפגענו, ובתחלת ספר ויקרא אבאר זה הטעם:

ידי, מכתי, כי המכה ביד היא:

ונתתי את חן העם, בעת שישלח אתכם כאשר הוא כתוב למעלה:

ונצלתם, כמו ויצל אלהים, הכל מטעם הצלה בעבור חמס שנעשה: