אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר יז

וטעם למסעיהם בעבור היות רפידים ממדבר סין מסע שלישי:

וירב, מהבנין הכבד הנוסף. ולפי דעתי שישראל התחלקו לשני חלקים, החלק האחד אין להם מים והם אנשי המריבה עם משה, והחלק השני יש להם בכליהם שהביאו מאלוש והיו מנסים השם כי כן כתוב היש ה' בקרבנו אם אין:

וטעם ויצמא שם כאשר הראתיך רבים וכן פירושו וכאשר צמא שם העם למים והלינו על משה צעק משה אל השם.

ויש אומרי' כי בעבור שאמר משה עוד מעט וסקלוני השיבו השם עבור לפני העם. והנכון בעיני שטעם עבור שיעשה זה בפרהסיא ויודיעם הסוד, וזה המקום היה קרוב מהר סיני והוא הצור שהכה:

ויבא עמלק, הוא היושב בארץ הנגב:

אנשים, אנשי מלחמה:

מחר, דבק עם הִלָחם ועם אנכי נצב, על דעתי כי זאת הגבעה היא הצור שהכה והוא הר סיני ואל יקשה עליך שאמר הכתוב שנסעו מרפידים ובאו אל מדבר סיני, כי מחנה גדול הי', וראש מסע שני בסוף מסע ראשון או קרוב ממנו, או הר סיני קרוב משניהם:

זה שהרים משה ידו במצוה עליונה כאשר נטה יהושע ידו בכידון. ויש או' שפרש ידיו דרך תפלה:

כבדים, הנה יד לשון זכר, וכן והנה בו מגלת ספר. וידיו הם זקנים מהזקנה, גם אין בעולם גבור שיוכל להרים ידיו שתי שעות ואף כי עד בא השמש, ולמה זה ידוע מדבר התולדת:

ויהי ידיו אמונה, שם מקום שם התואר, כי האחד לזכר לא אמון בם, ורבים כי פסו אמונים, והעד שהוא כנגד כי גמר חסיד, וכן הוא ויהי כל אחד מידיו אמונה קיימת בהרמה ולא נחה, וכן רחל מבכה על בניה כי איננו, הטעם אין כל אחד ואחד ורבים כן:

ויחלש, פועל יוצא ונמצא עומד וגבר ימות ויחלש, ושניהם מבנין אחד, ואין ביניהם רק שהאחד על משקל פעל והשני על משקל פעול:

ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר, זאת הפרשה בשנת הארבעים נאמרה והעד שאמר בַספר בפתחות הבי"ת והטעם ספר תורה, או ספר אחר היה להם יִקָרא ספר מלחמות השם:

וטעם ושים באזני יהושע, בעבור שהוא יביא העם אל הארץ:

ויבן משה מזבח, ברפידים. ושם המזבח קראו משה ה' נסי בעבור שהראה השם נס במקום רפידים, וכן ויקרא למקום אל בית אל. והגאון אמר שהוא ויקרא שמו השם, זה הוא מקום הנס שעשיתי, וכן אמר ה' צדקנו, השם הוא צדקנו, ושם העיר מיום ה' שמה, אמר שהוא דבוק, וכל זה איננו שוה, כי זה הפך האמת:

כי יד, יש או' מי שתהי' ידו בתחלה על כסא ה' יעשה מלחמה בעמלק, וכסא השם מלכות ישראל, וכן כתוב על שלמה על כסא ה', וזאת מצוה, ורמז על שאול בחיר השם, ודרך המתרגם ארמית ידועה, והוא הנכון, כי טעם יד כמו כי אשא אל שמים ידי, וירם ימינו ושמאלו אל השמים, וזה רמז בנשיאת היד לשמים, כי כאשר השמים עומדים כן יעמד זה הדבור, וכסא השם לעולם קיים, וכן כתוב נכון כסאך מאז: