אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר יח

וישמע יתרו, לפי דעתי שיתרו בא אל משה אחר שנבנה המשכן, כי יש כדמות ראיות שאמר הכתוב לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים, ואמר משה בספר אלה הדברים שאמר השם למשה רב לכם שבת בהר הזה ואומר אליכם בעת ההיא ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים, ולא נוכל לומר כי התעכב יתרו עם ישראל חדשים רבים ואחר כן נתן העצה, כי הכתוב אומר ויהי ממחרת. גם יורה על יושר זה הפירוש שאמר משה לחובב שהוא לפי דעתי יתרו כאשר אפרש במקומו נוסעים אנחנו, ועוד והודעתי את חקי האלהים לא יתכן קודם מתן תורה, כי בראש חדש סיון באו אל הר סיני כי כן כתוב בחדש השלישי, ולעולם יהיה ראש חדש כאשר יהיה כתוב חדש בלא מספר, ובפסוק ובראשי חדשיכם אפרש זה. והנה יום שני ומשה עלה אל האלהים, ואחר כן היו נכונים לשלשת ימים, וזאת הפרשה דבקה עם פרש' ויבא עמלק, להפריש בין מעשה זה וזה:

אחר שלוחיה, יש או' אחר ששלחה אל בית אביה מדרך מצרים, ויש אומ' שנתן לה גט, ור' ישועה אמר ששלוחיה הם דורון ומנחה, כמו שלוחים לבתו, והטעם אחר ששלחה דורנה, וזה הקרוב אלי:

ואל תתמה על הכתוב שהוא אומר אשר שם האחד גרשם ואחר כן ושם האחד אליעזר, כי כן דרך הלשון לומר פעם השני ופעם האחד, כמו שם האחד בוצץ ושם האחד סנה, ואחר שפירשתי שאליעזר הוא הקטן והוא היה בן שמונת ימים בלכת משה ממדין אל מצרים איך יאמר ויצילני מחרב פרעה, וזה הטעם היה ראוי לבן הראשון, דע כי משה אף ע"פ שברח אל ארץ מדין היה לו פחד מפרעה, כי שלום היה בין מצרים ובין מדין, וכאשר אמר לו השם לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשים, וזהו וימת מלך מצרים, אז בטח לב משה ואמר ויצילני מחרב פרעה, ותחסר מלת אמר, וכן הוא כי אמר אלהי אבי בעזרי, או יהי כי אמר אשר בפסוק הראשון מושך עצמו ואחר עמו:

ויאמר אל משה אני חותנך יתרו, במכתב:

ויבאו האהלה, הוא אהל משה הנקרא אהל מועד:

יתכן להיות תלאה מגזרת ונלאו, רע שלא יוכל אדם לסבלו:

ויחד יתרו, מגז' חדות ה', כטעם וישמח, והיה ראוי להיות ע"מ וירד מיעקב, ונפתח החי"ת בעבור שהוא מהגרון ונשאר הדל"ת דגוש כאשר היה:

אשר הציל אתכם מיד מצרים, ומיד פרעה במצרים:

אשר הציל את העם מתחת יד מצרים, בבקיעת ים סוף:

ופירוש עתה ידעתי בפר' ואלה שמות:

כי בדבר אשר זדו עליהם, כי כל זה היה בעבור אשר זדו עליהם המצרים שהעבידום בפרך, וכן כתוב כי ידעת כי הזידו עליהם, כאום שיעשה בזדון רצונו:

נבול תבול, מגזר' נובלת עליה, והטעם שיפול מעצמו כנבול עלה:

עשוהו, מלה זרה ובאה על הדקדוק השלם בלי תמורה בתי"ו:

איעצך, כבר הזכרתי בספ' מאזנים שבעלי היו"ד בתחלה עלי שני דרכים:

מול האלהים, מפאת השם:

והזהרת אתהם, מלת והזהרת מטעם כי נזהר וטעמו נשמר, אתהם שתי מלות:

ילכו בה, אשר ילכו בה, וכן כמים לים מכסים:

אנשי חיל, שיש להם כח לסבול, וכן אלהים ה' חילי:

יראי אלהים, שלא יצא עליהם שם רע:

אנשי אמת, שאינם כוזבים:

שונאי בצע, ממון, כמו איש בצעו, עד שלא יקבלו שחד:

שרי אלפים, יש או' כי כלם היו אלף ומאה וששים, ואחרים אמרו שהיו שמנה ושבעים ושש מאות, ואחרים אמרו אחד עשר אלף ומאה ועשרה, ולא ארצה להאריך להזכיר חשבון אלה כי דקדוק הלשון יכחישם:

והאמת מה שאמרו הקדמונים שהיו כל השרים שמנה ושבעים אלף ושש מאות, כי שר האלף הוא הגדול שבהם ותחת ידו עשרה שרים משרי המאות ותחת יד שר המאה שני שרים משרי החמשים ותחת יד שר החמשים חמשה שרים משרי העשרות. והנה הזכיר בפרש' אלה הדברים אנשים חכמים וידועים, והנה שמינית מחנה ישראל היו חכמים:

וצוך אלהים, שתעשה זה הדבר ברשותו:

ויכלת עמוד, שם הפועל כאלו אמר לעמוד, וכמהו עמוד פתח האהל:

על מקומו, על מקום ארץ כנען, ויש אומ' שהוא אהלו, כמו אל יצא איש ממקומו, והטעם כאשר יהיו דיינים וידינו בין אדם לחברו הכיר כל מריבה, ויהיה שלום ביניהם, כי אתה לבדך לא תוכל לדין כי עם רב הוא, והנה לא יהיה ביניהם מוכיח, וכלאיש יבא אל אהלו ואיננו בשלום עם חברו:

ישפוטו הם, בשור"ק תחת חול"ם כמו לא תעבורי מזה, ויתכן שלא הונע הפ"א בשב"א נע בעבור היותו סוף פסוק, כי כמו מלה אחת היא עם הם: