אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר טז

הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, והם היו במדבר סין אעפ"י שהכתוב אומר ויסעו מאלים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין, לא באו מאילים כי אל מקום קרוב שהוא על ים סוף ומשם באו אל מדבר סין, וכמהו ויסעו בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי ה' ויחנו ברפידים, ואנחנו ידענו כי ממדבר סין נסעו אל דפקה ומשם לאלוש ומאלוש לרפידים, לכן בעבור שלא אירע להם שום דבר בים סוף ודפקה ואלוש אחז הכתוב דרך קצרה, וכמו אלה רבים:

לחם, מאכל, גם הבשר יקרא לחם, לחם אשה, גם פרי העץ, נשחיתה עץ בלחמו, ומלת מלחמה ממנו, מקום מאכל החרב:

וטעם אנסנו בעבור שיצטרך אלי בכל יום. ויש אומרים על אנשים שהותירו ממנו והיוצאים בשבת ללקוט, ומזה הכתוב למדנו כי יציאת מצרים היתה יום חמישי או ששי כי יום בואם אל מדבר סין היה יום שבת בחמשה [עשר] יום, כ' מחר בבקר המטיר המן ואמר והיה ביום הששי, ופלא המן גדול מכל פלא, בעבור שעמד זה הפלא ארבעים שנה כי רובי הפלאים הם לעתם, ועשרה נסים יש בו, האחד ירידתו, והשני היותו סביב למחנה לבדו, והשלישי העתקו עמהם ממסע אל מסע, והרביעי שימס בחום השמש ולא ימס אשר לקטו, והחמישי לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר, הששי משנה ביום הששי, שביעי ולא הבאיש לילה ויום, שמיני ושני מטעמים יש לו, והוא גם התשיעי כי כן הכתוב במקום אחד אומר כטעם לשד השמן וכתוב אחר אומר כצפיחית בדבש, והנכון שהוא כצפיחית אם איננו מבושל, רק המבושל בפרור כטעם לשד השמן, והנס העשירי שעמד לדורות ולא הבאיש ובדרש שבזכות משה בא המן, ובזכות אהרן הענן, גם בזכות מרים הבאר, והנה אכלו ישראל את המן שמנה ושלשים יום אחרי מות משה, ועל דעתי כי ענן לא היה עליהם אחר עברם ים סוף, כי הענן היה על המשכן, וזה פירוש ועננך עומד עליהם כי בשבילם היה עומד כדי שיעמדו ובנסוע הענן יסעו, ובעמוד אש היות נראה בענן, וכן כתוב ואש תהיה לילה בו, ודרך הבאר אין זכר בכתוב על זה ודרש יחיד הוא, כי אלו היה הפלא הזה למה לא נכתב בתורה, והכתוב אומר יבקע צורים במדבר, ובעל הדרש סמך על ותמת שם מרים וכתוב אחריו ולא היה מים, ואין זה ראיה כי הכתוב ספר שנים מאורעים ארעו במקום, ואם לא יודיעונו מי הוא שמת ברפידים שכתוב שם ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם, ועוד אפרש זה בפסוק ודברתם אל הסלע:

ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים, והכתוב כבר אמר ויאמינו בה', וזה הטעם אחר שהאמינו רבים שלא היו יודעים האמת, ובעבור שאמרו הם למשה כי הוצאתם אותנו אולי עשיתם זה מדעת נפשכם ולא ברשותו, על כן אמר משה ערב ותראו אות כי השם הוציא אתכם ולא אנחנו מדעתנו:

ובקר כן, ועוד תראו אות אחר והוא כבוד השם, ומראה, הכבוד כאש אוכלת בענן, וזה יהיה לכם לאות כי שמע הוא תלונותיכם על כן נראה כבודו לעיניכם:

ונחנו מה, עשינו לכם כי תלינו עלינו, וזה פועל יוצא לשנים פעולים, והוא דבר אל ראשי העם, וכן וישובו וילינו עליו.

וטעם ויאמר משה בתת ה', כאשר נתן השם לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע בעבור ששמע השם שאתם מלינים עליו, אז יתברר לכם כי חטאתם כי על השם תלונותיכם ולא עלינו כאשר חשבתם בנפשכם.

וכדבר משה אל אהרן לאמר קרבו אל אהל מועד, עוד אהרן מדבר והנה פנו אל המדבר והנה כבוד ה':

וטעם אל המדבר כי אהל משה חוץ למחנה היה, ונקרא אהל מועד כי שם יוועדו אליו כל הנשיאים, וכאשר ראו הכבוד אמר משה בצווי השם שמעתי את תלונותיכם, אמר השם ובערב תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם, אז האמינו העם בעבור שראו הכבוד:

ותעל השלו, עוף, וטעם ותעל שמפאת הים הוא עולה:

ובבקר היתה שכבת הטל, נזילת הטל, או רדת, וכן נבלי שמים מי ישכיב. ישתחקו עצמות חיוי הפושע וכל הזונים אחריו שאמרו כי מנהג זה המן לרדת עדהיום במדבר, ואמרו כי כמהו הוא היורד עם הטל בארץ מערב התכון הוא הנכנס במיני רפואות הנקרא תרנגכין, ולא התבישו אלה, כי הנה כתוב כי במדבר סין ירד המן והוא מקום ישוב, ועוד כי בארץ שני מלכי האמורי ירד המן, גם אחרי שעברו את הירדן, ואם היה דבר תולדת למה לא ירד בשבת, ושאר הנסים הנזכרים, ועוד נתן להם עוד עדים נאמנים מכחישים דבריהם, כי זה היורד במערב איננו יורד בכל זמן ולא על כל עלה, ואם תשים אותו בשמש לא ימס ויעמוד ימים וחדשים ושנים ולא יבאש, ואיננו קשה שיוכל אדם לטחון אותו, כי כן הכתוב אומר וטחנו ברחים או דכו במדוכה, וכן בפסוק ועשו אותו עגות, והנה איננו כאשר דמו:

דק מחספס, יש אומרים שפירושו עגול, ולא נדע אם הסמ"ך כפול או הוא מחומש, והקרוב שהוא מרובע:

ככפור, כמו כפור כאפר יפזר:

מן הוא, מטעם מן ינצרוהו וימן ה' דג גדול, כטעם זימון. והמפרשים שהוא בלשון ישמעאל תעו כי לא יאמר כן בלשונם כי אם לאדם לבדו.

וצוה השם שלא יקח כל אחד חוץ מעומר וטעם לגלגולת על הראש שהוא דומה לגלגל, וכן ותרץ גלגלתו, ונרץ הגלגל, בעבור שיבאש אם היה יותר מאשר יספיק:

וירם תולעים, יש אומרים מגזרת רמה, וטעם ויבאש וכבר בָאַש, וכבר הראתיך כמוהו:

בבקר בבקר, על דעתי קודם זרוח השמש.

ומלת אפו זרה בדקדוק, אולי באה כן בעבור האל"ף. והנה אסר בפסוק הזה לאפות ולבשל ביום השבת ותחסר מלת אכלו כמנהגכם ממנו:

ואת כל העודף הניחו עד הבקר, ואנחנו לא נדע אם היו אוכלים המן פעם אחת ביום או יחלוק העומר:

וטעם שבתון שבת קדש על דעת המפרשים כמו אדמת עפר. והגאון אמר ששבתון פחות משבת, ואנחנו מצאנו שיאמר שבת שבתון הוא לכם, ולפי דעתי שפי' שבתון שביתה לכם, כי שבת דבק עם השם על כן יאמר בשבת שבת היא לה', ובשנת השמיטה שבת בעבור שהיא דומה ליום השבת, כי היא שביעית, גם נקרא צום העשור כן בעבור היותו בחדש השביעי, והאות שתמצא על סכות ויום תרועה כן בעבור החדש:

וטעם שבת לא יהיה בו, על המן ישוב:

שבו איש תחתיו, צריכין אנו לדברי קבלה לדעת פירוש תחתיו, גם ממקומו, וכן מה שאמר ישעי' אם תשיב משבת רגלך כמה הוא, ומה הוא מצא חפץ, ואיזה דבור אסור ואיזה הוא מותר, וכל זה מפורש אצלנו בתלמודנו והשם יכפיל שכר הקדמונים שהסירו כל ספק והעמידו כל דבר על מתכונתו ועל דרך הפשט שמצות שבו איש תחתיו שלא יצאו ללקט כאשר עשו:

וטעם וישבתו שלא נמצא אחר כן מחלל שבת חוץ מן המקושש שהזכיר:

כזרע גד, פירושו ידוע, ויש אומ' חרדל מגז' גידין מלשון מרירות, ואנכי לא ידעתי. ויאמר הגאון כי פירוש כצפיחית רקיק לחם עם דבש ויפה פירש:

צנצנת אחת היא במקרא כדברי המתרגם ארמית, וזה הדבר צוה השם אחר שנעשה המשכן, כי כן כתוב לפני ה' גם לפני העדות שהם הלוחות, והזכיר זה הדבר להזכיר במקום אחד נסי המן:

עד באם אל ארץ נושבת, יהיה זה כי כל ישראל אכלו את המן כי אין להם לחם אחר עד שבאו למלכות מלכי האמורי, וזה טעם עד באם אל ארץ נושבת, אז היה מישראל שהיה אוכל לחם הארץ, ויש מהם שהוא אוכל את המן עד שבאו אל ערבות ירחו בגלגל ומצאו תבואה חדשה אז פסק המן:

והטעם והעמר עשירית האיפה מאכל איש אחד: