אבן עזרא הקצר על שמות צט

כמו וסוך לא סכתי כי משיחת הכהן יציקה על ראשו והזייה, ותראה זאת המלה כאילו היא מבנין שלא נקרא שם פועלו, והיה היו"ד ראוי להיותו מאוסף בשור"ק ועל דרך רבים ויישם בארן כמהו, או יהיו שני שרשים: ובמתכנתו, במשקלו. קדש הוא, לשם, קדש יהיה לכם: איש אשר ירקח כמהו, יש עליו כרת, גם כן הנותן ממנו על זר מישראל, והטעם שמלכי ישראל ימשחו בשמן המשחה כאשר הוא מפורש בשלמה ולא מלכי האומות, כי הנה הכתוב אמר למשוח את יהוא ואת חזאל. והגאון אמר שפירוש זר מזרע אהרן חוץ ממשפחת דוד, ואין בכתוב זכר: קח לך, כחבירו, יתכן להיותו על שני פירושים, האחד להיותו סמים שם כלל ואחר כן פרט נטף ושחלת וחלבנה: סמים, פעם אחרת כאלו אמר אלה הסמים ולבונה זכה עמהם: בד בבד יהיה, כל אחד לבדו זה כמו זה, והנה הם ארבעה, והפי' השני כדברי קבלה והם ששה, ועל הפי' השני עדים נאמנים והוא האמת: וטעם ממולח לתת בהם מלח טהור שלא יהיה ממקום מגואל: ונתת ממנו לפני העדות, רמז למזבח הקטרת ויאמר הגאון כי להריח בה במקום ידוע הוא אסור, והכהן היה מזהיר, וזה מדבר הקבלה נכון, רק הכתוב לא אסר להריח בה, רק אסר לעשות אחרת כמותה להריח בה: בצלאל, הוא הקרוי בשם והיא מעלה גדולה, וכן ונקראה בשם: ודבר בצלאל שלא היה בן עשר שנים פרשתיו בפסוק והנה אהרן וחור: וטעם בחכמה בתבונה ובדעת, שהיה חכם גדול, וידע כל סוד סתום, כי אין ראוי לעשות מלאכת קדש הקדשים רק מי שהוא מלא חכמה, כי בדעתו סוד המשכן ידע סוד עביו, גם זה יורה שלא היה נער כי מתי למד כל חכמה, ואין טענה משלמה, כי אין מפורש בכתוב בן כמה שנים מלך, והוא לא בקש חכמה רק חכמת המשפט להיות לו לב חכם לשפוט, ובפירוש משלי פרשתי ההפרש בין חכמה ודעת ותבונה: וטעם ובכל מלאכה בעבור שימצא חכם גדול בכל חכמה ולא ידע לתקן מלאכה אחת, ובצלאל היה חכם גם בכל מלאכה, על כן תוספת וי"ו ובכל, וטעם לחשב מחשבות להוציא דברים