אבן עזרא הקצר על שמות ק

חדשים מדעתו בכח מחשבתו: בזהב ובכסף ובנחשת ובחרשת אבן, אומנות, כי חרש יקרא על האבנים והעץ. וטעם ובחרשת עץ על כל דבר העשוי מעצי שטים. וטעם לעשות בכל מלאכה על כל אורג ורוקם, כי כן כתוב. ויאמר הגאון כי נבחרו אלה שניהם בעבור ששבטם נמשל לאריה, וזה דרך דרש הדרש, כי מה טעם לשאלה הזאת, למה נבחרו אלה בעבור שלא הי' בדורם כמוהם: ואת בגדי השרד, הם הבגדים שיכסו בהם כלי הקדש בנסוע הארן, ויתכן להיות פי' שרד כמו הנסיעה וקרוב מעט מגזר' שריד ופליט. וטעם אך, בעבור שצום לעשות מלאכת השם אמר הכתוב אך בשבת לא תעשו, והנה זה הפסוק טעמו שישמרו כל השבתות ולא יעשו בהם מלאכת הקדש. ויאמר הגאון כי טעם כי אות היא, שלא יודע הישראלי כי אם בשמירת השבת, אם היה בעיר לסגור חנות הסחורה ואם בדרך שלא ילך, וטעמו היא שתדעו שאתם מקודשים לי, וזה רמז שחייב אדם בכל שבת ללמוד דברי התורה, וכן מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת, כי בשבת היו הולכים אנשים ונשים לנביאים ולחכמים לשמוע דברי תורה, והעד הנאמן שנת השמיטה שהיא כמו השבת ואמר הכתוב שתקרא התורה נגד כל ישראל בשנת השמיטה בחג הסכות שהוא בראש השנה ואמר למען ישמעו ולמען ילמדו: וטעם ושמרתם את השבת, שיהי' יום קדש שלא תעשה בו מלאכה שאדם צריך לה כי הפסוק הראשון למלאכת השם. ויאמר הגאון כי טעם ושמרתם להוסיף מחול על הקדש כי לא ישמר הדבר כי אם בגדול ממנו: כל אחד ממחלליה מות יומת וזה בפרהסיא, כי כל העושה בה מלאכה בסתר ונכרתה. ויאמר הגאון כי פירושו אם לא ימיתוהו בית דין יכרת בידי שמים: שבת שבתון, מפורש, וטעם זה הפסוק לפרש מה הוא חלול השבת, והנה באר שהוא כל העושה מלאכה ביום השבת, בין שתהי' לשם או לאדם, ואבות המלאכות ידענום מדברי הקבלה. ומלת שבת קשה בדקדוק, ולפי דעתי שהתי"ו לשון נקבה ותי"ו השרש חסר שהי' ראוי לה יותר על משקל דלקת ובהתחבר תי"ו עם תי"ו יחסרו האחת