אבן עזרא הקצר על שמות צז

השכינה ביניהם ורדתו מההר לפסול האבנים ושובו אל ההר ועבר השם עליו, וטעם להזהיר על ע"ז ולהזכיר המועדים פעם שנית בעבור שאמר כי לא אעלה בקרבך, והמשל בבעל נעורים קצף על אשת בריתו בעבור שעברה חק והפרה התנאי שהיה ביניהם, ועתה בשובו אמר לה השמר לך אל תפרי עוד התנאי כאשר עשית ואני אחדש עמך ברית שנית, על כן כל פרשת שמר לך עד לא תבשל גדי כמו הפרשה באלה המשפטים, והזכיר אחר כן פרשת כי קרן עור פניו שהוא פירוש אשר לא נבראו בכל הארץ: כי תשא, כנוי על המספר, ומנהג אנשי הספירות לכתוב השמות טור אחר טור וישא בראש כלל המספר, ובעבור היות שר המשקים שר על אחרים שמוהו נשוא בראש ותחתיו כל המשקים וכן שר האופים, והכתוב אמר כופר נפשו וזה פירוש לכפר על נפשותיכם: וטעם נגף במלחמה כי המת במלחמה לא בא יומו ויש אומ' כי כל דבר שיספר יחסר, וטעם נגף דבר והעדות מספר יואב ודעתי אחרת: זה יתנו, זה השעור, וכן וזה אשר תעשה אותה: ונתת אותו על עבודת אהל מועד, כי הנה מפורש הוא בפ' אלה פקודי כי כל האדנים גם הווין היו מכסף הכפורים. ויאמר הגאון אם כן מה פירוש זהב וכסף עם כל איש אשר ידבנו לבו, והשיב כי עשו ממנו חצוצרות ומזמרות ואגרטלין כאשר מצאנו אלה הכלים בספר עזרא, ואם אינם מפורשים חוץ מהחצוצרות, ולפי דעתי בעבור היות החמשה עשר דברים תרומת נדבה לא הפריש הכתוב את הכסף, כאשר הראתיך בפסוק אשר ילד לו: וטעם לזכרון על האדנים וקדמונינו ז"ל העתיקו כי מצוה על כל ישראל לתת מחצית השקל בכל שנה קודם ניסן לכפר כל איש על נפשו, ואם לא יתנו יהיה בהם נגף ואחר שיתנו אינם חוששים אם ספרם מלכם שיתנו שנית, והנה מצאנו עד נאמן על דברי הקבלה, מדוע לא דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושלים משאת משה עבד האלהים על ישראל במדבר, וצורך הכסף לתמידין ולמוספין. ויאמר הגאון בעבור שבא אחרי כסף הכפורים הכיור, כי יוקח ממנו לצורך הברכה והתעלה, ובעבור