אבן עזרא הקצר על שמות צה

והנפת אותם, כמו ויבן שלמה את הבית, והטעם שתצוה שיניפו האימורים משה יניפנו: למנה, חלק, כמו מנה אחת: וקדשת את חזה התנופה, והטעם כל תרומה שיביאו בני ישראל והיא נקראת זבח שלמים, וטעם שלמים שאיננה על חטאת רק להתמיד שלום המרים, או פירושה שהיא שלמה כי החטאת חסרון בנשמה: ולמלא בם את ידם, במות הכהן הגדול: שבעת ימים ילבשם הכהן, ולא יפשוט אותם לילה ויום. ובשלת את בשרו, שיצוה למי שיבשל אותו: ואת בשר האיל, עם השוק, וזה הכלל כלו חוץ מן החזה והאימורים: ואכלו אותם, כל אשר כופר באימורים: וטעם לא יאכל שלא יאכלנו לוי או ישראל: ה"א אותכה נוסף כה"א לשאת אותו בהמה, וטעם זה הפסוק לבאר שבעת ימים: ופר חטאת תעשה בכל יום מהשבעה על המזבח, כפר החטאת הנזכר: וחטאת על המזבח, פירושו תקריב חטאת בעדו ותכפר עליו, והנה שב המזבח ככהן, וימשחנו בשמן המשחה. והטעם לכפר על אדמת המזבח, כי מי יודע מה עבודה היתה לפנים על אדמת המזבח. והמפרשים אמרו כי וחטאת כמו וטהרת, וכן בכפרך: וטעם שבעת ימים תכפר, כאשר תכפר שבעת ימים על המזבח, וכבר משחת אותו אז יהיה המזבח קדש קדשים, והטעם קדוש כאחד הקדשים, כי הפרש יש בתוספת הה"א, על כן תעו הגוים בפירוש ולמשוח קדש קדשים, ופירוש באמת על המזבח כאשר הראתיך בספר דניאל: כל הנוגע במזבח יקדש, טעמו שלא יגע בו זר כי אם הכהן שהוא קדוש, ורבים פרשוהו כל דבר שיגע בו הוא קדוש לשם: וזה אשר תעשה, וזה הקרבן: שנים ליום, בכל יום ויום, וכן פר חטאת ליום, ופי' ליום בבקר ובערב: בין הערבים, מפורש: רבע או רביעית אחד הוא: יש אומרים כי טעם נסך להיותו מזוג במים, ודבר הקבלה אמת: תעשה לה, לעולת הערב: אהל מועד, הנה פירושו אשר אועד לכם: לדבר אליך שם, רמז למשה לבדו: ונועדתי שמה, הנה רמז למקום התפלה: ונקדש בכבודי, האהל יהי' נקדש בכבודי