אבן עזרא הקצר על שמות פט

המפרשים בריחת יונה מזאת הגזרה לא דברו נכונה: אשר הראת, מבנין שלא נקרא שם פועלו. ואמרו הקדמונים כי צורת הווי"ן כמו ווי"ן במכתב הנמצא בידינו היום, והנה יחסר וי"ו החבור, כי קשה היה על הלשון לחבר שלשה ווי"ן: גם מלת פרכת ידועה ואין רע לה חוץ מהקדש. וטעם רבוע בעבור היות הארך כרחב: סירותיו, כדמות סירות: לדשנו, להסיר הדשן. והנה זאת המלה על שלשה דרכים, האחד הנזכרת, והשנית תדשן עצם, מגז' והיה דשן ושמן, והשלישית ידשנה סלה, ופירושה יקבל העולה ותשרפנה האש עד שתשאר דשן: ויעיו, כמו ויעה ברד, והוא ידוע, ג"כ מזרקותיו לקבל הדם: מזלגותיו, בעבור הבשר, כמו והמזלג שלש השנים בידו: ומחתותיו, לקחת האש, והנה הכתוב לא פירש כמה הם, ויתכן היותם שנים, כי אין פחות מהם בלשון רבים: מכבר, מגזרת כאשר ינוע בכברה: כרכב המזבח, ידוע ואין לו חבר: נבוב לחות, רק מבפנים, וכן טעם ואיש נבוב, אדם רק מחכמה שאינה בקרבו: חצר המשכן, שש לבדו. וטעם קלעים כמו יקלענה, והצורה ידועה: וטעם וחשוקיהם כמו דבקיהם, כי טעם ותדבק נפשו כטעם חשקה נפשו. והנה ארך החצר מאה, קצב אחד בשני הצדדין וחמשים ברחב לפאת מערב, וכן בפאת מזרח, ויהי המשכן בתוכו, ופי' ורחב חמשים בחמשים חמשים ברחב בכל צד לדעת מפרשים, ואיננו כפירוש אלן דעולא, וכאשר תחבר ארך המשכן שהוא שלשים יהיה חמש ושלשים בארך מזה ומזה, וברחב עשרים מזה ועשרים מזה. ודעת הקדמונים שהמשכן אחר המזרח בחמשים והוא הנכון לבדו, כי הוא כמו וקומה ברחב וגובה פתח החצר חמש אמות, כי קומת כל העמודים כן, ושמו חמש עשרה קלעים לכתף החצר, וכן לכתף השנית, ואלה שתים כתפות לפאת מזרח, והעד החצר בתוך: לכל כלי המשכן, אפרשנו בפ' וידבר

תם

ואתה תצוה, טעם תצוה מצוה על הצבור לתת תמיד שמן זית וכן צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי יש אומ' כי