אבן עזרא הקצר על שמות צ

זך תואר השמן, ולפי דעתי שהוא תואר הזית שיהיה מובחר, והעד שיש אחריו כתית גם הוא תואר מגזר' וכתות. וטעם להעלות בעבור שמנהג אור הנר להעלות להב כי הוא מגזרת האש: אשר על העדות, שהוא מסך על ארון העדות, כי כן כתוב ויסך על ארון העדות. ואין טעם יערך אותו שיערכנו כל הלילה, רק שיערכנו כדי שיהא דלוק מערב עד בקר. וטעם אהרן ובניו, שיערכנו הכהן הגדול או אחד מבניו שיעמד תחתיו, ובס' שמוא' פרשתי ונר אלהים טרם יכבה, וטעם זה הפסוק שהוא ואתה תצוה אחר והקמות את המשכן וכבר תכנת החצר ידליק אהרן את הנרות, ובעבור שאמר יערך אותו אהרן אמר ואתה הקרב אליך, כי זה אהרן הוא הנבחר, ואחר כן הזכיר בניו, ואחר כן הזכיר דרך קדושתם עד שיכהנו, ואחר כן הזכיר כהנתם שהיא עולת תמיד, ואחר כן הזכיר מזבח הקטרת אחר שהזכיר עלת מזבח הנחשת, כדי להזהיר שלא יעלה עולה או נסך על מזבח הזהב, והנה כל הפרשה דבוקה. וטעם ואתה הקרב אליך, כי הוא ילמד אותם שהוא כהן הכהנים: לכהנו לי, הוי"ו נוסף כוי"ו למעינו מים, ולא ישרו בעיני דברי האומר שהוא יוצא לשני פעולים, ואף כי לכהנו שבפסוק השני, ואחר שאמר בניו פירש שמותם: מלאתיו, כמו רחל מבכה על בניה, והנה טעמו אשר מלאתי כל אחד ואחד מהם, או יהיה וי"ו מלאתיו שב אל לב גם הוא נכון: וטעם לקדשו להיות מופרש וניכר בבגדים שלא כמוהם אחר. והזכיר בתחלה החשן, כאשר הזכיר הארן כי בו משפט האורים, והוא על לב, והלב נכבד משתי הכתפות וזאת מלת חשן לא מצאנוה כי אם במקום הקדש. והגאון פירש אותה כמו גובה, רק אפוד מצאנו ודוד חגור אפוד בד, ועוד ויאפד לו בו שהוא טעמו כמו ויחגור, על כן נקרא אפוד בעבור חשב האפוד. באלה פקודי פירש וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים במעשה האפוד וכמהו מעשה החשן, והנה פירש כי החשן זרת ארכו וזרת רחבו ולא פירש מדת האפוד, כי איננו צריך כי מדתו כנגד כתפות כל אדם אמצעי ולא מהענקים שיוסיפו על כל בן אדם יותר מהכפל