אבן עזרא הקצר על שמות פח

בנוסף על מדת יריעות המשכן לכסות המשכן שעקרו הקרשים, והעד על פירושי על צדי המשכן, וכל קרש עומד על שני אדנים וטעם לשתי ידותיו, כי כל קרש היו לו שתי ידות מפנים ואחור משולבים, ובצד האחר בכל קרש מקום להכנס היד, ואמר על שני קרשי המקצועות שהיו שנים תואמים מלמטה, ויהיו דבקים בראש אל טבעת אחד, ומדת שני התאומים בכל הקרשים במטה, ועובי הקרש אמה וקרש הירך מסתיר מהעובי, ושמו טבעות לקרשים להיותם בתים לבריחים, והנה בפאת דרום חמשה וכן בפאת צפון ובריח גדול באמצע שתי הצלעות, והבריחים החמשה מפאת מערב ובפאת דרום שנים בריחים מן הקצה אל הקצה, והנה מדת הברית ט"ו אמה, והם במעלה וכן במטה, והגדול באמצע, וכן בצפון, גם כן במערב כמדתן אולי היו דבקים, ואחר שאמר וכפלת את היריעה הששית מזה למדנו כי גובה פתח המשכן עשר אמות, והנה יריעות המשכן ברחב ארבעים אמה, הוצא מהן עשר אמות לפאת מערב, והנה נשאר ארך המשכן שלשים וטעם וסרח העודף שישימו הסרח ביריעות האהל כמו חצי היריעה ותסרח על אחורי המשכן, ויכפול השתים האמות. ויש אומרים כי פי' וכפלת לעשות אחרת כמוה וידביקם, ולמה זה כי אלו היה כן היה אומר שתי יריעות דקדוק מלת עשתי עשרה בס' הדקדוק: חמש היריעות, סמוך כמו שלש סאים, דרך קצרה. ובעבור היות המשכן נכבד מהאהל, כי האהל כמו מכסה הוא בעבור הגשם, על כן קרסיו זהב וקרסי האהל נחשת, גם הקרשים הם מצופים זהב וטבעותיהם זהב, וטעם אדני כסף בפר' אלה פקודי, גם הבריחים מצופים זהב, ועמודי הפרכת כן, על כן אדני המסך נחשת: תסרח, כמו סרוחי טבולים כטעם משך. וכבר פרשתי נגב, ותימן מגזרת ימין, גם פאת צפון תקרא שמאל, וים מערב בעבור הים הגדול הספרדי שהוא מערב ארץ ישראל. ותמים על משקל דלים, ודגשות המ"ם להתבלע הפעל, והתמים תמימים, והבריח נודע. והנה מבריח מהבנין הכבד הנוסף, גם לברוח מבנין הקל, על כן