אבן עזרא הקצר על שמות פו

הארן והכפרת שהוא נכבד מהכל, כי הוא לבדו מבית לפרכת והוא לבדו מקום קדש הקדשים בה"א כאשר פירשתי, ואחרי הארן השלחן והמנורה ומזבח הזהב והפרכת: וטעם מסגרת ידוע כי כן מנהג כל השלחנות: לעמת המסגרת, באר מקום הנכח: לבתים, מקומות, כמו הכית לארם: קערותיו, ידועות: כפותיו, כלי קטן, כטעם כף אחת מלאה קטרת, והוא צורת כף אדם: וקשותיו, הם הכוסות, וטעם אשר יוסך בהן שב אל הקשוות, והעד שאמר הכתוב את קשות הנסך. ויש אומרים שקסת הסופר מגזרת קשות הנסך, כי מצאנו שי"ן תחת סמ"ך כמו בשורי מהם, ורבים כמוהם: מלת תעשה המנורה מבנין נפעל לשון עתיד והטעם תהיה עשויה, כי דרך דרש שהיא נעשת מעצמה, וכן וכל נעשה במרחשת לא היה נעשה מעצמו, והעד כן עשה את המנורה. וחסרי דעת הלשון חשבו שראויה זאת המלה להכתב ביו"ד בעבור שמצאו בדרש כי היו"ד סימן עשר המנורות שעשה שלמה, ומדקדוק הלשון לא יתכן שתכתב מלת תעשה ביו"ד, רק המדרש סמך על המבטא. וטעם ירכה שהיא עומדת עליה. וקנה הוא האמצעי, ושם צורות וכפתורים ופרחיהם. והגאון יפרש כפתור כמו תפוח: וטעם משוקדים כמראה שקדים, והמלה שבה אל ארבעה גביעים, והנה הקנים שבעה ושנים ועשרים גביעים ויש אומרים כי משקדים מטעם כי שוקד אני, ומפרשים אמרו כי כפתור ופרח פי' הגביע, וטעם ממנה יהיו שתהיה יצוקה ונרותיה, והקדמונים אמרו כי נר אחד באמצע, והששה נערכים זה אחר זה בחצי עגול, ואחר שהכתוב אמר והאיר אל עבר פניה והטעם אל עבר אחד הנה הצורה ברורה: ומלקחיה, מגזר' לקיחה: ומחתותיה, על דעתי שבע מחתות קטנות, כי המלקחים לתקן הפתיל והמחתה תחת הנר, ואם הטעם להדליק הנר כדברי מפרשים רבים לא נדע כמה מחתות הם: והזכיר ככר זהב במעשה המנורה לא בארן ולא בשלחן בעבור היותה כלה זהב ומדתה מהככר, כי מדת הארן ידועה וזהב לצפוי מה שיכיל, והכפרת שהיא כלה זהב הזכיר מדתה ואין לה