אבן עזרא הקצר על שמות עח

זכה וטהורה כעצם השמים, וזה הכסא הוא הנטוי על השמים הנראים: ואל אצילי בני ישראל, אמר הגאון כי אמר הכתוב אצילי ולא אמר זקני להכניס עמהם משה, כי הם לבדם יקראו זקנים. ולפי דעתי שהדבר הפוך כי משה זקן היה, וטעם ואל אצילי אלה הבחורים מישראל לבד ממשה, ואמר אצילי להכניס עמהם נדב ואביהוא, ופי' אצילי כמו ומאציליה קראתיך, והוא קרוב ממלת ויאצל מן הרוח ובמקומו אפרשנו: וטעם לא שלח ידו שחיו ולא ארע להם שום פחד כי לא התנבאו אלה קודם זה ולא ראו השם, כי כבר התנבא משה פעמים לא נוכל לספר אותם: וטעם ידו כמו שלח נא ידך. ויש אומרים כי פירושו ראוהו ולא שלח ידו להם כאשר שלח יד למשה ונתן לו הלוחות וטעם ויחזו כמו במחזה, והנה התברר פירושי ואמר ויאכלו וישתו על אלה האצילים להפריש ביניהם ובין משה, כי משה ראה השם כאשר ראו גם הם ולא הוצרך לאכול ארבעים יום וארבעים לילה, רק האצילים כאשר ירדו הוצרכו לאכול, ויתכן שאכלו אלה האצילים השלמים, על כן הזכיר ויאכלו. והמתרגם ארמית אמר כי פי' את אלהי ישראל כבודו, והנה בעצמם כתיב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני כל ישראל, ופירש ויאכלו וישתו כאלו היו אוכלים ושותים, כי הטעם שנהנו מזיו שכינה. ויש אומרים כי פי' ויאכלו וישתו שעשו משתה ויום שמחה כאשר יעשה כהן גדול בצאת יום הכפורים: ויאמר ה' אל משה עלה אלי, זה אות שירד עם הזקנים, ואחר כן אמר לו השם עלה אתה לבדך והיה שם, וכמה השתבשו ואמרו כי הלוחות היו שנים פעם ופעם ישובון אחד וסמכו על לחות אבן ולא אמר אבנים, והנה כתוב שני לחות אבנים כראשונים, וטעם אבן המין ולא לוח ארז, או הש"ס גזר מאחד שני לוחות: והתורה והמצוה, יש אומרי' תורה שבכתב, והמצוה שבעל פה, והנכון כי על הלחות לבדם ידבר, והראיה הגמורה אשר כתבתי, והשם לא כתב התורה רק משה כתבה על פי השם. ויש או' שטעם התורה על דבור אנכי, והמצוה על התשעה ואחרים אמרו כי התורה הלאוין והמצוה זכור