אבן עזרא הקצר על שמות עו

ממקור החיים, וכן יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה, ואם השם ידע בטרם היות הנער כל אשר יבחר, אין דעת השם מסבבת לאדם שיבחר ברע ויעזוב הטוב, אחר שנתן בידו ממשלה ויכולת: הצרעה, חולי בגוף כי כבר אמר אימה בנפש, ויתכן בעבור שהזכיר שלשה גוים מהשבעה שהמכה תהיה קשה באלה. ויאמר הגאון כי טעם פן תרבה עליך סימן הזמן שישלח הצרעה, כי אמר והלא השם יכול להמעיט חית השדה, ואין לנו צורך, כי השם לא יחדש אות ומופת אם לא היה להצדיק שלוחו כאשר אפרש בפסוק ובא האות והמופת: עד הנהר, הוא נהר פרת. וטעם לא תכרות להם, כי אני אגרשם מעט מעט עד כלותם, ובין כך וכך לא תכרות להם אתה ברית להחיותם. וטעם ולאלהיהם אם יאמרו נתן לכם הארץ על מנת שלא תהרסו או תשברו מצבות אלהינו ומה שיכלת להרגם הרג, ומה שלא תוכל להרג כי אם לגרש גרש: לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך, שתעבד את אלהיהם: ואל משה אמר, השם עלה אל השם, וכמהו מאת ה' מן השמים, והיה יחזקאל לכם, ואת יפתח ואת שמואל, וזה היה אחר מעמד הר סיני: ושבעים מזקני, הבכורים, והם הכהנים הנגשים אל ה', וזהו טעם המה יעלו בהר, ולא אל ראש ההר: וטעם מרחוק, מראש ההר: ונגש משה לבדו והם לא יגשו, אהרן ובניו והזקנים: והעם לא יעלו עמו, עם משה שהוא העקר, והטעם עמו ועם אהרן ובניו והזקנים, והנה צוה שלא יעלו חוץ מהנזכרים, על כן כתוב המה ולא כל העם: את כל דברי ה', והם אתם ראיתם כי מן השמים, והנה אנכי שולח מלאך כי מגזרה אחת הם שתיהם: ואת כל המשפטים, הם ואלה המשפטים: ויכתב משה את כל דברי ה', על דעת המעתיקים שהיה יום מתן תורה: לשנים עשר, למספרם כמזבח אליהו: וישלח, טעמו וכבר שלח קודם עלותו, וכבר הראתיך רבים. וטעם וישלח שהם שלוחים לכפר על כל ישראל: נערי, הם בחורי הבכורים שיש להם כח להעלות העולות, כי הזקנים עלו