אבן עזרא הקצר על שמות עה

גמורה עד שתתברר האמת, גם בחכמת המזלות לא הכירו מהככבים חוץ מאלף ותשעה ועשרים, והנה מספרם לא ידענו אף כי חקיהם ותולדתם, אף כי למה מקום אחד בגלגל מלא ככבים ואחר איננו כן, ויש גדולים ויש קטנים, וגם יש לבנים ואדומים והכל בגלגל אחד, ובחכמת התולדות והיא לרפואות לא ידעו איך ירגיש האדם ואיך יצחק, ומאיזה אבר יולד, ולמה ישלשל עיקר חם ויבש ויוציא המרה האדומה והיה ראוי להוסיף בה, וכהנה רבות, רק לא אחפץ להאריך, וכללו של דבר הנה האדם לא ידע מה היא נפשו אם עצם אם מקרה ואם תמות בהפרדה מעל הגוף ולמה נדבקה בו, ומי שלא יבינו וישכילו בלבותם חוץ הדבור הדבק בפיהם להשמעות אזנים. ועתה אפרש לך סוד השם הנכבד והנורא וסוד המלאכים, ואמשול לך משל באור הנפש היוצא מן העין, דע כי שבע מעלות היא העין והפנימי הוא גרגר הלבן, והנה האור איננו גוף, ואור הנפש צריך לאור אחר חצוני, ואם היתה יכולת בך להבין איך תראה העין צורות ומשונות רגע אחד, ואיך יכילו השמים בגרגר הלבן, אז תחל להשכיל, וראה השמש כי האור הנראה ממנה היא, והיא הפועלת, ולא יחסר עצמה. גם יש ראיות גמורות שאור הלבנה מהשמש, כי אין לה אור בפני עצמה, והשם לבדו הוא בלא אחר, והמלאכים הם בשם, ואינם גוף כלל רק הככבים גופות להם, על כן יאמרו העברים וירא מלאך ה' אל גדעון ואמר אחר כן ויאמר ה' אליו לך בכחך זה, ובהיות הנפש הכוונת לכבוד אז תתחדש לה תמונת צורות ומראות בדבר השם: וטעם ה' שמו, הוא הכבוד שקבל הכבוד, וכן טעם כי שמי בקרבו, ואיננו דבק עם כי לא ישא לפשעכם רק עם אל תמר בו, כמו שלם ישלם אם אין לו, ורבים כמוהם, ולפי דעתי כי דגשות המ"ם תמר נוסף, כי הנה בא כמשפט בעלי הכפל, גם יתכן להיותו כן, והטעם מגזרת תמורה וימירו, וזה המלאך הוא השר הגדול, ולהיותו חנוך דרש הוא: את מספר ימיך אמלא, טעמו שהשם נתן כח לכל גוף כמה יעמד, ואם הוא דבק בשם אשר לו נתכנו עלילות יסבב סבות לשמור הגוף ויחזק הרוח המכלכל, והפך זה ברחקו