אבן עזרא הקצר על שמות סט

והבכור ראשית אונים. והמכחשים פירשוהו על מצות פריה, ואמרו כי מלאתך היא ההרה כמו כעצמים בבטן המלאה, וטעם דמעך כנוי לזרע, והיה ראוי להיותו הפוך, ואין צורך להשיב עליהם: ביום השמיני תתנו לי, במחנה על כל ישראל ובארץ על מי שהוא קרוב מהמקום הנבחר לתתו ביום השמיני, ועד זמן קצוץ בדברי הקבלה למי שהוא רחוק, וכן משפט ראשית בכורי אדמה. וטעם זכירת ובשר בשדה טרפה אחר וביום השמיני שהבכור אסור לך לאוכלו, וכל מי שאיננו בכור מותר לך חוץ אם הוא טרפה: וטעם ואנשי קדש בעבור שיש בני אדם שאוכלים כל נבלה וטרפה: וטעם לכלב תשליכון אותו, אין ראוי לאכלו כי אם הכלב, והבשר שנטרף יש בו כדמות סם המזיק, על כן התיר לתת הנבלה לגר או למכרה לנכרי ולא הטרפה: וטעם לא תשא שמע שוא, שלא יוציא מלבו דבר שוא ולא יזכיר דבר שלא נתברר: אל תשת ידך, שלא יתחבר עם רשע להעיד בעבור שידע כי על פי עד אחד לא יקום דבר. יש אומרים שאסור לעד לבקש מי שיעיד שקר עמו ומלת להטות לגנאי בכל המקרא, גם נמצאה בלא משפט, ומטי גר. וחכמי' ז"ל פירשו כי מזה נלמד כי הלכה כרבים, ומה שהעתיקו הוא האמת, וזה הפסוק שמוהו לזכר כאשר פירשתי בפסוק לעם נכרי, ואחר שהכתוב אמר לא תהיה אחרי רבים רק לרעות מזה נלמד כי אם לא יהיו הרבים לרעות שהיא מצוה ללכת אחריהם: לא תענה על רב, מצוה על כל ישראלי, ואף כי הדיין שהוא הריב לפניו לעזור לרעהו. וטעם להטות, המשפט, ובעבור שאמר לנטות אחרי רבים, וידוע כי אהבי עשיר רבים, אמר כאשר הזכרתיך שלא תעזור העשיר גם כן אל תעזור הדל בריבו. כבר הוציאו לאור רבותינו דבר השור והחמור התועים. וטעם וחדלת כמו חדל, וכן ושמרת, וטעם חדל שתעזוב הדבר לו לבדו, רק תתיר קשר המשא, כי המנהג כאשר תתיר הקשרים אז יעזבהו המשא ויפול בארץ על כן אמר עמו. ואחרים אמרו שפירושו כמין מעיכה ואמרו כי כמהו בעזרא ויעזבו את ירושלים והוא רחוק בעיני: לא תטה