אבן עזרא הקצר על שמות סח

עם זובח, שדין הזובח על ישראלי, וטעם לה' לבדו שלא יעשה כמעשה הכותים את ה' היו יראים. וטעם וגר לא תונה כמו נעמן שהיה משתחוה גם לאלהיו. וטעם וגר לא תונה הוא גר תושב כי אין לו עיקר ממשפחה, וכל אחד מן האזרחים יכול להונותו בהונו גם בדירתו גם להביאו לידי לחץ על ידי עדות, כי הכתוב אמר לא תענה ברעך: לא תענון, בלשון רבים, כי משפט הרואים הענוי והחרישו כמשפט המענה, על כן כתוב אם ענה תענה והרגתי אתכם: וטעם אם כסף תלוה את עמי, להוציא הגוים שהם נכרים גם נסמך אל השם העני שלא יחשוב העשיר שהשם יאהבנו יותר, על כן העשירו: וטעם עמך שאתה חבירו, ואע"פ שאתה נושה לא תהיה לו כנושה שתקבל דורון שחד ממנו כדי שלא תבישנו: וטעם נשך, היא נשך תרבית, ונקרא נשך כי משפט הנשך שיגדל רגע אחר רגע. ואמר תשימון להכניס העדים: שלמה, בלשון הקדש איננה כמו שמלה, כי שלמה שם פרט והוא שיתכסה בה האדם, וכן עוטה אור כשלמה, והנה כל שלמה שמלה ואין כל שמלה שלמה. ואם ישאל השואל מה יועיל לנושה לקחת כל יום שלמתו, מזה הכתוב נלמד כי אם ימצא בביתו בגדים אחרים ימכרו בנשיו ויקח הנושה השלמה כל יום שלא יקח נשי מאחר, כי בלילה אסור לישראלי לקחתה: וטעם כי יצעק אלי, כיתום והאלמנה הצועקים, והעונש להיות הבנים יתומים כי יתום ענה, והעונש בצעקת הנושה בו, להצריכו גם הוא כי יביאנו לידי עוני לקחת נשי ותלקח שלמתו. ואשר יעיד על פירוש שמלה שאמר היא שמלתו לעורו, ויש עד אחר מכחיש ועל פיו לא יקום דבר והמשכילים יבינו: לא תקלל, בסתר או בגלוי והגאונים הפרישו בין קללה ומארה: מלאתך, כנוי לתירוש: ודמעך, כנוי ליצהר. ונקרא התירוש כן בעבור רוב ליחת התירוש כי מיד ימלא הכלי כאשר ידרוך הדורך, והעד וכמלאה מן היקב: ונקרא היצהר דמע בעבור שהוא יורד טפות וטפות כדמע העין: לא תאחר, לתתו לשם, ומפורש הוא האחור בדברי חכמינו. וטעם הדבק בכור בניך, כי זה ראשית פרי הגפן ופרי עץ זית