אבן עזרא הקצר על שמות סז

למי היא: חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור, זה שומר שכר, והזכיר עם שומר חנם כסף או כלים בעבור שאין טרח בשמירתם, והעד כי זה שומר שכר והראשון שומר חנם שאמר ישלם לבעליו והראשון ונקרב. וטעם אשר ירשיעון אלהים, את הגנב או בעל הבית הוא אשר תמצא בידו האבדה: וטעם ומת על פי השומר: נשבה, שלקחו גדוד באונס: שבועת ה', תהיה מפרדת בין שניהם. ולקח, המת או הנשבר, ולקח השבועה בנשבה: יביאהו, יביא מהטרוף להיותו לעד, וכן כתוב כאשר יציל הרועה: בעליו אין עמו, לפי הדעת היה נראה כמשמעו, וכאשר הסתכלנו מה שהעתיקו הקדמונים ראינו שגם הוא נכון: בא בשכרו, בא לו זה הרע בעבור שכרו שלקח: מהר ימהרנה לו לאשה, מגז' אחר מהרו ושם פרשתיו. ובעבור שמצאנו באנוסה חמשים כסף אמרו כי כן מהר הבתולות ודרך דרש כי כ"ף וה"א ממלת כמהר יורה שכתובת בתולה מן התורה, ויותר היה נכון לדרוש כן מהטעם כמהר, כמה הוא, רי"ש הוא, שהם כסף זוזי מאתן וחכמינו העתיקו שיש עליו עונש בושת ופגם: מכשפה, אמר ר' יונה כי הה"א נוסף, ולא דבר נכונה, כי כל ה"א נוסף בשמות או בשמות התאר חוץ מהפעלים בעתיד כלם הם מלעיל, על כן מכשפה היא נקבה, ואנחנו נדע כי משפט זובח לאלהים או זובחת אחד הוא, גם כן מכשפה, וכן משפט המכשף, רק בעבור שהנשים כשפניות כאשר אפרש בפ' כי תצא למלחמה הזכיר הכתוב כן, וכבר הזכיר המכשף שם: וטעם לא תחיה שהיא חייבת מיתה, ואם אין זאת המכשפה ישראלית אסר הכתוב למכור ישראל ממנה שום מחיה, והעיקר שלא תהנה מישראל שום הנאה: כל שוכב עם בהמה, הכתוב דבר על ההוה יותר, וגם כן משפט נקבות העוף: זובח לאלהים, והטעם הידועים בעולם כמולך וכמוש, גם נודע בפתחות הלמ"ד שהזובח אפילו למלאכים יחרם, אם הוא הזובח קהל יהיו לחרם הם וכל אשר להם, ואם הוא יחיד אמרו המעתיקים שהוא יהרג לבדו: וגר לא תונה, פירש בו הגאון בעבור שהוא סמוך