אבן עזרא הקצר על שמות סו

השה קלה והוא ישאנו בסתר, והשני כי בשור יחרוש האדם ובהגנב שורו יזיקנו רב: אם במחתרת, מטעם חתר בחשך בתים. ואחר שאמר הכתוב אם זרחה השמש עליו ידענו כי החותר בלילה יחתור כי ביום לא יוכל, כי ביום בני אדם יראוהו ובלילה אין מושיע, ויתכן שיהרג הגנב בעל הבית על כן אין לו דמים, ודמים כמו דם, כי כן דמיו בו, דמו בנפשו, ונקרא כן בעבור היותו אחד והוא נושא כל הארבע, וחכמי הרפואות יודו כן, והטעם אין מי שיבקש דמו לגאול ואם בעל הבית הרגו ביום יאמר לו הרי בני אדם עוברים ונמצאים בכל מקום למה לא הראיתם שהיה חותר: וטעם שלם ישלם שב אל הגנב החי שאמר בעדו שלם ישלם שור: ונמכר, בית דין ימכרנו והיה נתכן להמכר כדי גנבתו לולי שהיה קבלה ביד אבותינו כי לא ימכר עד שתהיה גנבתו כנגד שומתו, גם הוא הנכון והאמת: כי יבער איש, ירעה מגזרת ובעירנו ובעירו, מהבנין הכבד הנוסף: ובער, מהדגוש, וכן ואתם בערתם הכרם, ובעבור שהוא מזיד אמר הכתוב מיטב, ואם אין לו שדה יתן לו דמי שדה טוב משדה רעהו: כי תצא אש, בעבור שלא נשמר להסיר הקוצים יענש ואם איננו מזיד על כן החל כי תצא, ובא פסוק המבעיר אחר כי יבער איש והוא דרך צחות: גדיש, האלומות: הקמה, טרם קציר. או שדה, בעבור הזרע. והקדמונים העתיקו את כל אשר בשדה שיש מנהג בו להיות: כסף או כלים לשמור, הוא שומר חנם: וגנב, באמת או השומר אומר כן: ונקרב בעל הבית, בעל הכסף יקריבהו אל הדיינין: במלאכת רעהו, כמו לרגל המלאכה ושם פירשתיו. וטעם אם לא יודה על השבועה ישלם שנים לבעל הכסף, ואם השומר יפרע לו ממונו יקח שנים מהגנב: על כל דבר פשע, יש לו שני פירושים, האחד על כל דבר שיפשע אדם ויגנבנו והשני כל דבר שיצא מתחת רשות בעליו, כטעם ויפשע אדום: על שור, ואחר שהזכיר בתחלה כסף או כלים אמר כי גם כן משפט שור וכל אבדה, ואם ימצא הנגנב ביד השומר ישלם שנים כי הוא עשה עצמו גנב, וכן על האבדה שלא הודה בה וידע