אבן עזרא הקצר על שמות סד

כי אלה האברים הם בחוץ לצורך בן אדם, העין לראות כי רובי המלאכות תלויות בה, והידים הם האומנים, והרגלים לשאת הגוף, והזכיר השנים בעבור שישחית סור השנים הדבור, גם יזיק שלא יטחן המאכל, ויש מלאכות תלויות בדבור, ולא הזכיר הכתוב האזן כי היא מצד הפנים ויש לה אורחות עקלקלות ולא תבא לידי נזק מהרה מדבר חוץ, גם לא הזכיר האף כי אם ינזק ימות האדם: כויה, היא מכת אש: פצע, לרצץ העצם, וכן הכה ופצע: וחבורה, היא המכה בבשר ובעור שתעשה לחה נקראת כן בעבור שתתחבר אליה כל לחה רעה וכל דם שאינו זך. והמכחשים יפרשו כל אלה הנזכרים שהם כמשמעם, ומעתיקי התורה אמרו כי יש כופר לכלם והנה יהיה פי' עין תחת עין כי החובל חייב שיוציאו עינו תחת העין שהוציא, רק אם יתן כופר עינו, וזה כטעם וגם בעליו יומת, ואחר כן אם כופר יושת עליו, ובפרשת אמור אל הכהנים אאריך מעט: את עין עבדו, אמרו הקדמונים כי זה איננו ישראלי כי משפטו כעין החפשי כל מי שהוא מעין יעקב, וזה עבדו מתיהד מהגוים ששב לדת ישראל. ויאמר הגאון כי טעם עין ושן בעבור חם שראה גם ויגד, והנכון בעיני כי הכתוב דבר על ההוה, כי המכה את אחר בפנים, ובם אין אבר מסוכן כעין ושן, בין המכה באבן או בעץ או ביד, גם זה מוסר לאדון שלא יוסר עבדו יותר מדאי ויפחד אם יכנו יעשה דבר שלא ימשול בו לעולם והמכחשים אמרו כי זה הוא העבד העברי, ואם יעלו שני הפירושים בכף מאזנים ויהיו שוים תכריע הקבלה את האמת. גם הם קבלו כי יצא העבד בכ"ד ראשי אברים, על כן אמרתי כי הכתוב באר הנמצא תמיד וסמך בנשארים על התורה בעל פה: כי יגח, מהבנין הקל, וטעם להזכיר או את אשה בעבור שיש מקומות שאין מנהג הנשים ללכת אל מקום ששם השוורים כמו בשדות, שלא יחשוב אדם לומר היא הביאה שיצאה ממנהג המדינה, וזה הפי' בעבור והמית האיש איש או אשה, וכן טעם או בן יגח, נער קטן או נערה קטנה, שלא יאמר אדם למה לא שמרו אבות הנער אותו, כי לולי היותו