אבן עזרא הקצר על שמות ס

האב, וזה טעם יעדה שהיא יעודה שיקחנה לעצמו או יעודה לבנו או שיפדנה אביה או אחד ממשפחתו, וזה טעם והפדה, על כן לא הזכיר שם הפודה. ויתכן להיות והפדה פועל יוצא לשנים פעולים, וישוב אל אדניה שיבקש פדיון השנים שנשארו עד היותה בוגרת. ויאמר המתרגם ארמית כי לעם נכרי לאיש נכרי, ויאמר הגאון כי כמהו הגוי גם צדיק, ובאלה עמודי התורה נתלה המהביל להחליף מלה במלה ואמר כי ההר תחת העם, גם וזה הדבר תחת העם ויהי ביום השביעי תחת הרביעי, דור השביעי תחת השמיני ואחרים רבים, וכבר פרשתים כלם בלי חלוף, וספרו ראוי להשרף. ואני אומר כלל כי יש לנו בתורה מקומות ידועים ששמום חכמינו כדמות אסמכתא והעיקר ידעוהו, כמו וירש אותה, כי היה ידוע בהעתקה שהאיש יירש את אשתו, ודרשו זה הפסוק להיות כמו זכר, כי כל ישראל ידע פירוש הפסוק שהוא כמשמעו ופשוטו, כי לא יתכן שיאמר אדם תנו את נחלת ראובן לשמעון והוא רוצה לומר הפך הדבר לתת נחלת שמעון לראובן, והעד שכתוב ואם אין אחים לאביו, והנה אין לו טעם, כי מה טעם לומר ונתתם את נחלתו לאחי אביו, ואמר ואם אין אחים לאביו תתנו את נחלת אשתו לו, ועוד לא היה ראוי שירש האיש את אשתו אם היו אחים לאביו, והנכון שהפסוק הוא כפשוטו, והוסיפו בו טעם דבר קבלה, וכן והיה הבכור אשר תלד. הוא כמשמעו, גם היה להם קבלה כי הגדול באחים הוא המיבם ודרשו זה הפסוק לזכר ולאסמכתא, וכן לעם נכרי שהי' להם בקבלה שלא יוכל אדם למכור בתו פעמים, ושמו להם זה הפסוק לאות ולזכר, ופשוטו כמשמעו, וכן הוא, כי הישראלי ימכור עצמו לגר תושב גם לישראלי, ויש לו ממשלת למכור בתו רק לישראלי, לא לעם נכרי, וזה הכתוב ואם הוא מאוחר הוא דבק עם וכי ימכור איש את בתו לאמה, וכזה רבים. והנה כן ואם שלש אלה אינו על שארה כסותה ועונתה כי אם על יעדה לו או לבנו או הפדה, וכן ואף לאמתך תעשה כן ישוב על הענק תעניק, והעד שפירושו כן שאמר הכתוב בבגדו בה, והטעם כי אם האב יבגוד בבת למכרה לנכרי לא