אבן עזרא הקצר על שמות נג

ואחר שנים רבות קרובות מארבע מאות שנה לא נקה השם את שאול שהמית את הגבעונים בעבור שנשבעו להם בני ישראל, ובאמת המיתם שאול כי כל הנמצא בנוב הרג מאיש ועד אשה, כי כן כתוב והגבעונים היו חטבי עצים ושאבי מים בבית הכהן הגדול, והנה השם לא נקה בן שלא שמר שבועת האב, אף כי הנשבע בעצמו, וכן נשבעו שנים אנשים מרגלים לרחב והיא כנענית והחיוה בני ישראל בעבור שבועת שנים לא ידענו מי הם, ואם כדרך הדרש שהיה אחד מהם כלב לא יתכן, בעבור שהיה בימים ההם קרוב אל שמונים שנה, והכתוב כי אלה המרגלים היו נערים. והנה משה נביא הנביאים בעת התעסק כל ישראל לנצל את מצרים ועיני כל ישראל עליו אז, התעסק בעצמות יוסף בעבור שהשביע את בני ישראל, וכל זה בעבור חומר השבועה, ודוד אמר נשבע להרע ולא ימיר, גם שלמה בנו הרג את שמעי וכן אמר לו שהשביעו בשם. והארכתי בדברים למען ראותי את בני גלותנו במלכות ישמעאל ואדום נשבעים בשם בכל רגע עד שהיה להם לחק ולא ירגישו שנשבעו ואם יוכיחם מוכיח ישבעו שלא נשבעו, והרוצח רצח פעם אחת או שתים, גם הנואף ינאף פעמים ספורות, ואלה ישבעו בכל יום ובכל רגע עד כי חדל השומע לספור כי אין מספר, ואלו לא היה בישראל רק זאת הרעה לבד היא מעכבת ביאת הגואל, והלא יעורו. משנתם אלה עורי לב כי הרוצח את אויבו השיג אל תאות נפשי להנקם, גם כן הנואף והגנב, ואלה יחללו השם חנם, והכתוב אמר כי לא ינקה: וטעם זכור את יום השבת שיזכור בכל יום חשבון ימי השבוע עד שלא ישכח איזה יום השביעי שהוא חייב לקדשו. ופי' לקדשו לעשות לו מעלה יתרה על כל הימים שלא תעשה בו מלאכה כטעם קדוש השם אותו. ודברי קדמונינו לזכרו על היין גם הוא נכון בדרך אסמכתא למי שאינו נזיר, והוא במקום שימצא שם, כי איננו עובר על מצות הדר בארץ אין יין שם: ששת ימים תעבד, מותר לך לעבד ואיננו מצוה וטעם הסמך שבת לשם בעבור כי בו שבת, וטעם בנך הוא הקטן, כי אם היה בר מצוה