אבן עזרא הקצר על שמות מט

ראשון והאחרון אחרון, ואם אמרו שהשם הוסיף על הרגשת האזן למה לא נכתב זה הפלא בכתוב, וכלל אומר, כל המפרש פירוש ויסמוך על פלא שאיננו בתורה ולא בדברי קבלה אין פירושו אמת, גם אם מצאנו בתלמוד דברים והם דברי יחיד, לא נלמד מהם ולא נכחישם, ודעתי תדענה בפרש' ואתחנן, כי שם אבאר למה אמר לקראת האלהים, גם בא האלהים: כעשן, עם עשן שני שמות על שני דרכים כמלת בושם שהיא על שלש דרכים: משה ידבר, טעמו אע"פ שהיה קול השופר חזק וכל שומעו יחרד, וכן חרד ההר כאשר תחרד הארץ בעת הרעש, היה באותה שעה משה ידבר והשם עונהו בקול שהיה הוא לבדו שומעו לא ימנענו השופר לשומעו: וירד ה', הנה הנשמה שאיננה גוף לא יאמר עליה יורדת או עולה, ואף כי אלהי הרוחות לכל בשר, רק הכתוב דבר בעבור כבוד השם: פן יהרסו, הגבול שהגבלת להם לראות, והם יחשבו כי טוב הם עושים לגשת אל הכבוד לראותו מרוב אהבתם: הכהנים, הם הבכורים. וטעם הנגשים אל ה' כי הי' הגבול סביב להר ובגבול הבכורים ואחריהם ראשי השבטי', ואחריהם הזקנים ואחריהם השוטרי' ואחריה' כל ישראל הזכרי' שהם בני מצוה ואחריהם הטף ואחריהם הנשים ואחריהם הגרים, וזה למדנו מהברית השנית שכרת עם ישראל כמשפט הראשון בהר סיני כברית הראשונה, ולפנים מהגבול היה אהרן, ולפנים ממנו משה, כי שניהם עלו מעט מההר וכל ישראל רואים אותם. ויאמר הגאון כי שנים רבות היה מצטער לדעת פירוש לא יוכל העם לעלות, עד ששמע שיש אחד מהמלכים שלא יוכל שלוחו לומר לו מלאתי שליחותך עד שיצונו לעשות דבר אחר, אז יאמר לו, ואלו היה זה הפירוש נכון למה פעם שנית ויאמר ה' אליו לך רד, ועל דעתי שהוא פירושו כמשמעו, וכן הוא, אמר השם למשה רד העד בעם ולא ידע מה צורך שיעיד בהם והוא כבר העיד בהם,, על כן אמר לא יוכל העם, אז אמר לו השם לך רד כאשר צויתיך שתעיד בהם כי השם לבדו ידע כי צריכין היו ישראל שיעיד בהם פעם שנית, וטעם ועלית אתה לפנים מהגבול אל