אבן עזרא הקצר על שמות מח

וכן אמרו לו דבר אתה עמנו וטעם וגם בך יאמינו, כי היו בישראל רבים על דעת חכמי הודו שאמרו שלא יתכן לדבר מי שאינו גוף עם מי שהוא בגוף ויחי, והראיה היום הזה ראינו כי ידבר: וטעם ויגד משה, וכבר הגיד משה זה: וקדשתם, שישמרו מכל טמא ומטמא, והנה קדוש אשה הוא אל תגשו אל אשה, ועוד ארמוז לך עקר גדול במקרה לילה: והגבלת, תשים גבול בהר מסביב לעם, ואם אמר והגבלת את העם הגבול בהר, ואם אמר הגבל את ההר שוה הוא, והארכתי כל כך בעבור שאמר המבהיל שהתחלף מלה במלה, כי תחת ההר העם: וטעם עלות בהר, השמרו לכם מעלות בהר, וכמהו בני הזהר עשות ספרים הרבה: לא תגע בו יד, לא תגע יד בנוגע שלא יאמר אדם הואיל ועבר החק ונגע בו לקחתו להרגו, רק יסקל מקרוב, ואם ברח אל ההר יורוהו המורים, ובאה מלת יירה שלמה, ויתכן שעזבו היו"ד ולא החליפו בוי"ו שלא יתערב עם עתיד למען תורא: היובל, הוא השופר שיתקעו בו בשנת היובל, והמעתיקים אמרו שפי' יובל כבש: וטעם במשוך, המשך קול השופר כטעם תקיעה: וטעם המה יעלו בהר, על שבעים זקנים, ואמר המה ולא אחרים: היו נכונים לשלשת ימים, טעמו ליום השלישי, והנה לא הוסיף יום: בהיות הבקר, זה האות כי יקרא גם הלילה יום, ועוד אפרשנו בפסוק לא תבערו אש: בהיות הבקר, לפי דעתי קרוב מזרוח השמש: קולות, הם קולות רעמים, וקול השופר הוא הפלא שאיננו בדבר התולדת: לקראת האלהים, יש או' כי דבור השם קדמון, וחכמי הגאונים אומרים כי השם ברא קול, ואמר שהקול הוא מקרה צריך לגשם נברא, גם הם אומרים שהשם יברא אור וגשם לעתו בעבור הנביא. ויש אומרים בעבור שהוא דבור השם פלא ולא נוכל לדעת איך הוא, על כן אמר בבת אחת זכור ושמור, וכל זה היינו יכולים לומר לולי שהם השומעים בני אדם ואין הרגשת האזן כהרגשת העין, כי העין תראה צורות רבות בלא רגע זמן, והאזן איננה כן, כי כאשר הוא השנוי באויר כן יגע אל האזן לעולם, הראשון