אבן עזרא הקצר על שמות מב

היום במדבר, ואמרו כי כמהו הוא היורד עם הטל בארץ מערב התכון הוא הנכנס במיני רפואות הנקרא תרנגכין, ולא התבישו אלה, כי הנה כתוב כי במדבר סין ירד המן והוא מקום ישוב, ועוד כי בארץ שני מלכי האמורי ירד המן, גם אחרי שעברו את הירדן, ואם היה דבר תולדת למה לא ירד בשבת, ושאר הנסים הנזכרים, ועוד נתן להם עוד עדים נאמנים מכחישים דבריהם, כי זה היורד במערב איננו יורד בכל זמן ולא על כל עלה, ואם תשים אותו בשמש לא ימס ויעמוד ימים וחדשים ושנים ולא יבאש, ואיננו קשה שיוכל אדם לטחון אותו, כי כן הכתוב אומר וטחנו ברחים או דכו במדוכה, וכן בפסוק ועשו אותו עגות, והנה איננו כאשר דמו וצוה השם שלא יקח כל אחד חוץ מעומר: וטעם לגלגולת על הראש שהוא דומה לגלגל, וכן ותרץ גלגלתו, ונרץ הגלגל, בעבור שיבאש אם היה יותר מאשר יספיק: וירם תולעים, יש אומרים מגזרת רמה, וטעם ויבאש וכבר באש, וכבר הראתיך כמוהו: בבקר בבקר, על דעתי קודם זרוח השמש. ומלת אפו זרה בדקדוק, אולי באה כן בעבור האל"ף. והנה אסר בפסוק הזה לאפות ולבשל ביום השבת ותחסר מלת אכלו כמנהגכם ממנו: ואת כל העודף הניחו עד הבקר, ואנחנו לא נדע אם היו אוכלים המן פעם אחת ביום או יחלוק העומר: וטעם שבתון שבת קדש על דעת המפרשים כמו אדמת עפר. והגאון אמר ששבתון פחות משבת, ואנחנו מצאנו שיאמר שבת שבתון הוא לכם, ולפי דעתי שפי' שבתון שביתה לכם, כי שבת דבק עם השם על כן יאמר בשבת שבת היא לה', ובשנת השמיטה שבת בעבור שהיא דומה ליום השבת, כי היא שביעית, גם נקרא צום העשור כן בעבור היותו בחדש השביעי, והאות שתמצא על סכות ויום תרועה כן בעבור החדש, וטעם שבת לא יהיה בו, על המן ישוב: שבו איש תחתיו, צריכין אנו לדברי קבלה לדעת פירוש תחתיו, גם ממקומו, וכן מה שאמר ישעי' אם תשיב משבת רגלך כמה הוא, ומה הוא מצא חפץ, ואיזה דבור אסור ואיזה הוא מותר, וכל זה מפורש אצלנו בתלמודנו