אבן עזרא הקצר על שמות ל

הנראה לנו יורה זה הכתוב כי לעולם צוה השם לקחת אגדת אזוב, רק קדמונינו העתיקו כי ושמרתם את הדבר הזה על מצות ושחטו הפסח, ושי"ן ושחטו פתוח בעבור שהוא לשון צווי, ושחטו אותו קמוץ כמשפט, כי שי"ן הפתוח היה ראוי להשבר בחר"ק כמו משכו, לולי שמשפט אות הגרון להרחיב מה שיש לפניו כמו בחרו לכם: ויקד העם, לשם או לשלוחיו: כי אין בית, על הרוב ידבר הכתוב: וברכתם גם אותי, שתתפללו עלי בעת זבחכם וטעם כי אמרו כלנו מתים, הוא פי' פן יפגענו בדבר ועתה נתברר להם: וישאילום, פועל יוצא לשני פעולים, שהיו המצרים מפייסי' לישראל שישאלו מהם, וכבר פירשתי הטעם: סכותה, אל סכות: הגברים, הם הזכרים: לבד מטף, שהיו פחות מעשרים שנה: ערב רב, ממצרים שהתערבו עמם מגז' ויתערבו בגוים, והם האספסוף: כי לא חמץ, פועל עבר כמו כי זקן יצחק: ומושב בני ישראל, תרגמו הזקנים אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות, ויש או' כי ארץ כנען בימים ההם תחת יד מלך מצרים היתה, והם צריכים ראיה. והגאון אמר כי פירושו עד סוף שלשים וארבע מאות שנה, וזה החשבון מיום צאת אברהם מאור כשדים, ואנחנו נדע באמת כי לא עמדו ישראל במצרים מיום רדת יעקב עד צאתם זה המספר, וזה לנו האות כי הנה קהת מיורדי מצרים היה, ואם חשבנו שהיה בן חדש ויהי אחיו מררי בן אם אחרת ונאמר כי הוליד קהת את עמרם בשעת מותו, גם כן עמרם עם משה, והנה חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה ושני עמרם מאה ושבע ושלשים ומשה בן שמונים שנה והנה חסרו שמונים, וכאשר הסתכלנו במקרא נמצא כאלה רבות. והנה אמר הנביא ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים וזה היה במלכות אחז, ואם נאמר כי בתחלת מלכותו היתה הנבואה הזאת, הנה כל מלכות אחז שש עשרה ובשנת שש לחזקיה גלתה: שומרון ותחלת החשבון היה מיום הרעש, ובספר מלכים ובדברי הימים כאלה רבות, ולא ארצה להאריך כי הייתי מביא ראיות מהכתוב, כי מה שהעתיקו לנו חכמינו שגלות מצרים היתה מאתים