אבן עזרא הקצר על שמות כט

אותו היום, כן דרך המקרא, ולא צוה לשמור חג המצות עתה במצרים גם לא במדבר כי אין להם לחם, רק שמרו חג הפסח לבדו כאשר עשו במצרים, על כן אמר יהיה יום שלכם זכרון לדורותיכם, כי ביום ט"ו מניסן הלכו בדרך והוא יום מקרא קדש, על כן אמר הכתוב עגות מצות כי לא חמץ, ואלו התמהמהו אכלו חמץ, ואכילת מצות היום זכר כי כן עשו אבותינו, והאוכל חמץ כאלו יכחיש צאת אבותינו ממצרים, על כן עליו כרת בידי שמים כמו העושה מלאכה בשבת כאלו מכחיש שביתת השם ביום השביעי, ואל יקשה עליך על מצות ומרורים, כי מצות אכילת הפסח עם מצות ומרורים עד חצי הלילה, והעד דבר מצרים, ובעבור שהעתיקו קדמונינו ששחיטת הפסח משעת נגוע השמש אל תחלת צד מערב, הנה החמץ אסור מחצי יום ארבעה עשר, ואמרו אך חלק בדרך אסמכתא: ביום הראשון, דבק עם כל אוכל חמץ ואם הוא רחוק, ותחלת יום הראשון כאשר פירש בארבעה עשר יום לחדש בערב עד יום השביעי עד סוף היום: הוצאתי את צבאותיכם, עבר תחת עתיד, וכן היתה לי עדנה, ודרך אחרת כי כל דבר נגזר שהוא בלא תנאי דרך נביאים לדבר דבר עתיד בלשון עבר, או זאת הפרשה מוקדמת, ובפסוק שבעת ימים מצות תאכלו אמר כי יש כרת על כל אוכל חמץ, ובפסוק שבעת. ימים שאור אמר כן על אוכל מחמצת, ואין לנו צורך לדקדק על מלת מחמצת כי אנחנו מאמינים בדברי קדמונינו ז"ל, והוסיף פה בגר ובאזרח הארץ ושניהם ישראלים שלא יאמר הגר לא יכולתי לעשות מצות, ועל דעתי שהוא גר תושב מתיהד, ואילו היינו רודפים אחר מה שידמה לנו כפי דעתנו בכתוב ולא נסמוך על ההעתקה, הנה כתוב כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבותיכם תאכלו מצות ולא הזכיר ימים שבעה, אם כן לא נאכל חמץ לעולם, וטעם זה הפסוק להוסיף בכל מושבותיכם שהיא מצוה בכל מקום אחר המדבר: ויקרא משה לכל זקני ישראל, ואמר להם כל אשר צוהו השם מתחלה בעשור לחדש הזה, והזקנים אמרו כן אל כל ישראל: ושמרתם את הדבר הזה, אלו היו המצות לפי