אבן עזרא הקצר על שמות כג

מאן אתה, תואר השם ואם הוא יוצא וכמהו ושבח אני את המתים: דבר, שם כלל: וימת כל מקנה מצרים, הרוב, כמו וכל הארץ באו מצרימה, והעד בפרשת הברד, וכן נאמר בפרש' הברד על כל עשב השדה, והעד במכת הארבה, אעפ"י ששלח והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד חזק היה לבו: פיח הכבשן, העולה למעלה והוא האיד שיתחבר והוא שחור, גם הפיח ישוב כדמות אבק שהוא עפר על כל מלכות מצרים, גם האבק יהיה לשחין פורח אבעבועות: אבעבעות, האל"ף נוסף והפ"א והעי"ן כפול וכמהו מים תבעה אש: גם מלת לשחין מושכת עצמה ואחרת עמה, וכן הוא לשחין פורח שחין אבעבעות, והפסוק השני לעד, גם הוא הפך זה: ויחזק ה', השם אמץ את לבבו בפעם הזאת: השכם בבקר והתיצב, בדרך, שיתכן שיצא ביום מועד ממצרים או לדבר אחר, וטעם כל מגפותי, שתפחד אתה וכל עבדיך כי עד עתה לא פחדתם: ואך, כמו ואכה, וכן ואט אליו אוכיל, וטעם ולמען ספר שמי איננו שב לפרעה, רק מלת ספר שם הפועל כמו אלה הם האלהים המכים את מצרים, כי על דרך הפשט טבע פרעה בים, ובמקומו אתן לך עדים נאמנים: מסתולל, יש אומרים מגזר' מתחזק ויפרש מסלות לבית ה' כמו מסעד, ויש או' שהוא מגזר' מסילה והטעם רומם, והקרוב אלי שהוא מגזרת סלסלה ותרוממך, סלו לרוכב בערבות, וטעמו עודך משתבח שלבך אמיץ והשם לא ינצחך לשלח עמו: למן היום הוסדה, פירשתיו: העז, יאסוף וכן יושבי הגבים העיזו: הירא את דבר ה', בדרש שהיה איוב, ולפי דעתי שהיה קודם אלה הימים: ואשר לא שם לבו עזב את מקנהו, וטעם הוי"ו כפ"א רפה בלשון ישמעאל, ורבים כמהו, וכן ויאמרו החרטמים אל פרעה: ותהלך אש, מהבנין הקל מלשון הליכה, וזה הפך תולדתה: ואש מתלקחת, דבר שלא נראה כן בתולדת, הפך בתוך הפך: ואת כל עשב השדה, חרב. וכאשר ראה פרעה אותות בתוך אותות עמד הוא ועבדיו וזה טעם מגפותי: כצאתי את העיר, לא התפלל בעיר בעבור