אבן עזרא הקצר על שמות יט

וידבר, המלאך בשליחות השם: ויאמר אליו אני ה', שלחתיך להודיע שמי הנכבד, כי לא נודעתי לאבות בו כראוי להם: וגם הקימותי, גם שלחתיך בעבור שנשבעתי לתת להם את ארץ כנען, וטעם להם לזרעם, כי זרעם כהם יחשבו, ועוד שלחתיך בעבור שצעקו אלי: וטעם והבאתי אתכם אל הארץ, הם או בניהם, ויש אומרים על תנאי, ואין צורך, כי רבים מיוצאי מצרים: שהם פחותים מעשרים שנה נכנסו לארץ, גם בני המתים במדבר: יש אומרים כי השם אמר למשה ואנכי אהיה עם פיך וסר כובד לשונו, ואין פירושו כן, כי אם בשעת הצורך, או יורה פיו שלא ידבר באותיות קשות על לשונו, והעד שאמר אחר כן ואני ערל שפתים, וטעמו כמו כבד, וכן ערלה אזנם: וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום, יש אומרים שצוה שלא יכעסו על ישראל כי קצרה רוחם: אלה ראשי בית אבותם, על משה ועל אהרן, והחל מראובן ושמעון וכשהגיע אל לוי הזכיר הראשים: הוא אהרן ומשה, הקדים שם אהרן בעבור שניו, ואחר שהזכיר שדברו אל פרעה הקדים משה לגודל מעלתו, כי אהרן למשה הוא כמו נביא, והשם אמר אם יהיה נביאכם לא כן עבדי משה: ויאמר משה הן אני ערל שפתים, יש או' כי השם אמר לו תחלה בא דבר, וכאשר השיב ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים, לא השיבו השם תשובה עד שאמר לו פעם שנית והשיב כפעם הראשונה, אז השיב השם ראה נתתיך אלהים לפרעה. והנכון שכל הפרשה היא דבקה,, וכן היא ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים וידבר לו אני ה', גם בא דבר, אז השיב משה: אלהים לפרעה, כדמות מלאך והנביא יהי אהרן: ואני אקשה את לב פרעה, רבים תמהו ואמרו אחר שהשם הקשה לבו ומה פשעו ומה חטאתו, ואנשי שקול הדעת השיבו כי פירושו שאמץ לבו לסבול הצרות, ודעתי תדענה בפסוק מי יתן והיה לבבם זה, ויאמר הגאון כי נקרא השם אלהי הצבאות בעבור ישראל, והעד והוצאתי את צבאותי, והנכון בעיני כי הם צבאות שמים: וטעם ויעש משה ואהרן, כלל לכל המעשי'