אבן עזרא הקצר על שמות יח

ביבשת, כי פעם אחרת השליך אהרן את מטהו ויהי לתנין, והפך את מימי היאור לדם: ויחגו לי, ויזבחו לי, כי כן פי' חג הפסח, אסרו חג בעבותים. ויש אומרים שעל יום מתן תורה רמז, וזה דרך דרש. וכבר הודעתיך כי פרעה לא כחש כי אם זה השם שלא שמע, ופי' מי ה' שאלה היא, והעד התשובה שאמר משה כאשר שאל מי זה, אלהי העברים נקרא עלינו: פן יפגענו בדבר או בחרב, ואנחנו במצרים ונמות כלנו גם אנחנו גם אתם: תפריעו, תשנו, וכן באין חזון יפרע עם: וטעם הן רבים עתה עם הארץ, תשובה על פן יפגענו, כאומר אילו הי' דבריכם אמת שיבא דבר או חרב אינני חושש כי מספר רב הם הכל: ללבון, מגזר' לבנים: וקששו, כאדם שהוא מלקט קש: ואל ישעו, ואל ירעו, כמו שעו מני, ויש אומרי' שהוא כמו ישעה האדם על עושהו, כטעם יבטחו: ויפץ העם, פועל יוצא לשני פעולים, והמפיץ הוא פרעה: וחטאת, פועל עתיד כמו וחטאה, ומשקלו וקראת אתכם הרעה, כי יש עם לשון נקבה, העם אשר בקרבה יושבת לבטח, וזה דרך מוסר שלא אמרו לו וחטאת אתה: ויראו שוטרי בני ישראל אותם, פירושו נפשם ועצמם, וכן יביא אותו אל פתח אהל מועד, וידעו הרועים אותם: אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה, כבר הודעתיך כי בעבור התחברות כל ההרגשות במקום אחד יאמר לזאת מה שהיא לזאת, וכן רואים את הקולות, ראה ריח בני, ומתוק האור, והטעם כי שבנו בעיני פרעה המלך ועבדיו כריח רע שלא יוכל האדם להריחו: למה הרעות לעם הזה, דבר משה על לשון ישראל שכן היו אומרים, ויש כמהו רבים, והשם כבר אמר למשה ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה, שהוא פירושו ביד חזקה פעם אחת ושתים עד שאעשה נפלאות בקרבו, אכן חרה למשה שבאה צרה לישראל על ידו והשם לא הודיעו: וטעם עתה תראה אשר אעשה לפרעה, תשובה על והצל לא הצלת את עמך, ואחר כן אמר השם התשובה על מלת למה זה שלחתני: תם.